כמו שקורה במשפחות

דוד אריה.

אותו אחד שאצלו גרה סבתי מהפוסט דבר טוב ללא מניעים נסתרים.

הוא היה מטורזן. לבוש כל השנה בחליפת 3 חלקים. מי בשם שמיים לובש חליפת שלושה חלקים בחושב??

היה לו משק כמו לשאר דודי ודודתי במושב. מימיו לא נגע בקרקע. לא שתל ולו פרח אחד בודד. ולא היתה לו תרנגולת.

הוא היה המבוגר בדודי. לא הבכור. כביכול נחשב יותר. כביכול שאלו למוצא פיו. כביכול..

אבא שלי לעומתו היה גבר. הוא היה חקלאי. היתה לנו חוות נסיונות של מכון וולקני. אבא גידל בה, או ניסה לגדל בה זנים שונים של אבוקדו, אפרסמון, גפנים, ליצ'י, מנגו, בננות. אבא היה רכז ענף הבננות בכפר. ולאחר מכן רכז אזורי. הוא נשלח מטעם משרד החקלאות לארצות הבלקן ולקפריסין לייעץ בעינייני השקייה ומטעים. אבא שלי היה צנוע. אושרה לו טיסה, אך הוא העדיף לחסוך את כספי המדינה והפליג באוניה. הוא ישן על הסיפון כדי לחסוך כספי מדינה. בחזור טס.

דוד אריה, בחליפתו בת 3 חלקים שיחק רמי אחרי הצהרים במושב. לעיתים קרובות נסע לרגל עסקיו העירה. לתל אביב. מה הוא עשה שם אינני יודעת. הוא היה עשיר. היו לו 3 ילדים. 2 בנות ובן.

היתה לו מאהבת. כולנו ידענו.

כשדודתי נפטרה, הוא הביא את המאהבת לביתה של דודתי ולאחר 6 חודשים נשא אותה לאשה. אפילו לא המתין לחלוף שנה כמקובל.

איש לא אמר מילה. לעומת התערבותו השתלטנית בחיי כולם. בתו התאהבה בשכני. דודי לא התיר לה להינשא לו. הבחור לא היה מספיק אציל בשבילו. נולד בעיר לא נחשבת בארץ מוצאו, בולגריה. בשביל בתו הבכורה הוא מצא חתן נחשב. מנהל מחלקת עו"ש בבנק דיסקונט. בחולון. 

בנו היה מאותגר שכלית והתגורר במוסד לתשושי נפש. כעבור שנים אחדות ביקש בן דודי להינשא לבחירת ליבו. דודי לא הסכים שינשא למשוגעת. וכי מה??

אינני יודעת מדוע בן דודי שעה לאביו? הרי אביו לא שעה לו. הוא לא השאיר בצוואתו אף שקל אחד. לא לבנו ולא לבנותיו. מי שירש את דודי העשיר היה דודנה של אשתו השניה. היא היתה ערירית אך היה לה אחיין. בר מזל. ושוב איש לא פצה פה ולא ציפצף. דודי השאיר את כל הונו ואת המשק לאשתו השניה ולאחיינה בר המזל.

פעם אחת כמעט חטפתי מכות מאבי בשל דוד אריה. אני זוכרת שמדי פעם הוא היה מגיע לביתנו, מהלך חצי קילומטר, לקבל מצרכי מזון. לנו היו עופות, ביצים, פרות, מטעים, ירקות.

יום אחד כשרצה לחזור לביתו, אמר לאימי "אני הולך". לא שלום. לא להתראות. כעסתי. ראיתי בהתנהגותו שררה שלא במקומה. אמרתי לו "לך לעזאזל". אבי קפץ. ברחתי. רצתי כפי שלא רצתי מימי. לא רציתי שתהיה קדימה למכות אני לא קיבלתי מכות מאבי. מעולם לא. אף אחד מאיתנו. אבי לא היכה. כנראה רצה באותו מעמד לכבד את אחיו או משהו אחר שלא ירדתי לחיקרו. בכל אופן., מובן מאליו שאבי לא השיגני. רצתי כרדופת שד עד לקצה שדותנו ולא שבתי עד הערב.

דבר אחד טוב אני זוכרת מדוד אריה. הוא לקח אותי ללונה פארק. למכוניות המתנגשות. אינני יודעת ומעולם לא קיבלתי תשובה לשאלה "למה הורי לא לקחו אותי למכוניות המתנגשות?" שאלתי ולא קיבלתי תשובה.

והנה ימים רבים חיכיתי שדוד אריה יקח אותי סוף סוף למכוניות המתנגשות. אמרו לי שכך יהיה. מתי? מתי?

והוא לקח אותי.

הנה ההוכחה. הזיזו ימינה ושמאלה עד הסוף.

ובעניין ההתערבות בחיינו. דוד אריה ניסה לשדך לי מיליונר ממילאנו. אני סרבתי. פויו קראו לאותו איטלקי יהודי מיליונר. ציף ציף ציף פויו. שלום שלום.