מלחמת הקיום של מגורשי יפ במלחמת העולם הראשונה
בן חוזר מהגלות והוא כבר בן 15 .ראש המישפחה

לילה בהיר זרוע במליארדי כוכבים הואר לפתע בזוהר של כוכב בוהק שגרר אחריו שובל אש. עיני התושבים עקבו אחר הכוכב המוזר ובעלי האמונה קבעו כי זהוא סימן לקץ העולם. אחרים החליטו שזה סימן למלחמת גוג ומגוג. ואכן לאחר כחודש פרצה מלחמת העולם הראשונה בין אנגליה, צרפת ואיטליה לבין גרמניה ותורכיה. יפו נשלטה בתקופה זו ע"י השלטון העותומני שישב בהאזור 450 שנה. מאחר והיהודים נחשדו בנאמנות כפולה ,גרשו התורכים את היהודים לכפרים ולמושבים. שפר חלקם של הנתינים הזרים שהועברו למצרים. סבתי חיה-וידה, אלמנה שאיבדה את בעלה 3 שנים לפני כן, הייתה בעלת נתינות ספרדית ועלתה יחד עם הנתינים הזרים על אנית מלחמה אמרקאית עם שלשת בנותיה ובנה בן ה-8 . האניה הובילה את המגורשים לאלכסנדריה ורובם שוכנו בארמון "סריאת אפנדינה וורדיאן". שש שנים חיו בגלות ולאחר סיום המלחמה חזרו ליפו למציאות קשה.הם גילו שביתם נפרץ ונשדד ונותרו חסרי כל. בן , כעת נער בן 15, הוא ראש המשפחה. בחצות יצא חרש מהבית צועד לאורך תווי הרכבת לכוון מחנות הצבא הבריטי בלוד במטרה למצא עבודה. בשעות הבוקר הגיע אל שער המחנה. בכניסה פגש ידיד משפחה ויחד נגשו אל הקצין הבריטי ועוזרו המצרי ששימש כמתורגמן.. בן שהיה לבוש בבגדי צבא שקיבל במצרים , נראה בוגר מגילו. שליטתו בשפה הערבית ומעט האנגלית שלמד במצרים עזרו לו להתקבל לעבודה בשכר חודשי של 3 לירות מצריות. הציוד שקיבל כלל בגדי חייל, אופניים ופרודוקטים שבועיים שכללו כותלי חזיר וריבות.. את הפרודוקטים נהג למכור לקצב הגרמני ביפו ויחד עם המשכורת שקיבל יכול היה לפרנס את אמו ואחיותיו. בן ידע לנצל את היותו ילד יתום .. מדי פעם היה ניגש למחסנאי ומבקש תוספת פרודוקטים עבור אמו האלמנה. ותמיד זכה לקבל מנה כפולה של פרודוקטים. הימים הטובים הסתיימו כעבור 8 שנים כאשר המחנות נסגרו והעובדים פוטרו. המשפחה חיה כעת על החסכונות. ובן מתכונן למלחמת קיום חדשה. האם יצליח? עם אופי חזק ורצון ברזל שאיפשר לו להתמודד עם הקשיים שעמדו בפניו כילד, בודאי יצליח להתמודד עם העתיד הנעלם.
אבל גם כסיפור , מעניין . ונותן אור על שהתרחש בימים ההם ,וכמובן מעניין אותי כחבר ועוקב אחרי הסיפורים ה"קטנים" של אותה תקופה . גם מהצד השני .
כל טוב ובריאות טובה ידידי !
אבל גם כסיפור , מעניין . ונותן אור על שהתרחש בימים ההם ,וכמובן מעניין אותי כחבר ועוקב אחרי הסיפורים ה"קטנים" של אותה תקופה . גם מהצד השני .
כל טוב ובריאות טובה ידידי !