מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > סיפורו של בן ואובדן חברו מומו פרק 2

סיפורו של בן ואובדן חברו מומו פרק 2

סיפורו של בן ואובדן חברו  מומו  פרק 2

המורה טרזה שמחה לצרף לכיתתה את בן . הוא התישב על הכיסא עליו הצביעה טרזה ושמח להווכח כי שכנו לספסל הלימודים הראה יחס חברי כלפיו. לא תמיד הקשיבו לדברי המורה ולא תמיד היה ראשם נתון לשעורי החשבון.. מידי פעם שלחו מבט אל הרחוב משקיפים על המתרחצים שגדשו את הים. לא אחת החליטו בן ומומו לברוח מהשיעור ולהצטרף אל עשרות המתרחצים בים. המורה טרזה ניסתה לשכנע אותם שעליהם להתמיד בלימודים על מנת לרכוש ידע שיעזור להם להצליח בעתיד. אולם לבן ומומו היה חשוב ההוה. ההעדרויות נעשו תכופות יותר ובכל הזדמנות מצאו סיבה לא להגיע לשעורים. מדי יום נהגו בן ומומו לעבור דרך ככר השעון בדרכם לים. מומו היה השובב בין השניים. בדרכו לים נהג לשלוח ידו אל השולחן במסעדה שליד הדרך ולסחוב צלחות עמוסות בדברי מאפה. לעיתים היה סוחב צלחת עם דגים מטוגנים וכמה פיתות . ישבו על המזח ונהנו מהמאכלים שסחבו. ואז זה קרה. היה ברור שהתנהגותם חסרת הרסן של שני נערים בני 7 תביא עליהם אסון. הימים ימי בין המצרים. בתקופה זו הים גועש וסוער וגובה קורבנות בן ומומו נכנסו למים העמוקים מתעלמים מהגלים הגבוהים. כך נהגו מדי פעם לשחות אל האניות ולבקש מהמלחים דברי מאכל.. אלא שבפעם הזאת לא הצליחו להגיע עד לאניות והחליטו לחזור לחוף. הים הסוער התיש אותם ופתאום נוכח בן כי מומו נעלם מטווח ראיתו. בשארית כוחותיו שחה לחוף והזעיק את הרוחצים ששהו במקום לחפש אחר מומו שנעלם. אולם מומו לא נמצא. בן התרוצץ הלוך ושוב מנסה לראות אולי יקרה נס ומומו יופיע ויאמר לו : עבדתי עליך. . עצוב וכואב לקח בן את בגדיו של מומו ורץ הביתה לספר לאימו על העלמותו של מומו. השכנים אירגנו קבוצת חיפוש ויצאו לסרוק את החוף . רק למוחרת נמצא מומו הרחק מהמקום בו טבע כשגופו אכול ע"י הדגים.. ימים רבים התאבל בן על חברו הטוב. הוא סרב ללכת לבית הספר . כעבור מספר ימים החליטה וידה למצא מסגרת אחרת לבן. לא הרחק מביתה היה רבי שלימד תלמידים ב"חדר" הרבי שמח לצרף עוד תלמיד לחבורה ולאחר ששמע על החויה הקשה שעברה על בן הודיע שהוא יקדיש לו תשומת לב מיוחדת. בימים הראשונים נהנה בן לשבת עם חבריו החדשים אולם לא לאורך זמן. השמועה עברה ברחוב כי אוירון נחת במקווה ישראל, ארוע יוצא דופן בשנת 1912. בלי להרהר פעמיים עזב בן את החדר וצעד רגלי לכוון מקווה ישראל לראות את המטוס וטייסו התורכי. המון רב הסתופף במקום לראות בפעם הראשונה בחייהם מטוס.. ההמולה נמשכה עד שעות הלילה ובן חזר הביתה עייף מוצא את אימו עומדת בפתח כשפניה מביעים דאגה. האם הסתכלה על בנה שפניו זרחו מהחויה שראה וכעסה התחלף בחמלה על בנה בן ה-7 שאיבד תוך זמן קצר שתי נפשות אהובות את אביו ואת חברו הטוב מומו. בן רצה ללכת שוב לראות את המטוס אולם אז נודע כי הטייס התורכי הטיס את המטוס כשהוא שתוי והתרסק יחד עם מטוסו לתוך החולות. גם הפעם החליטה וידה כי בן ישהה אצל סבתו חאנולה. -המשך קורותיו ו של בן בפרק הבא

תגובות  1  אהבו 

431
מתחילים לקרוא ולא מפסיקים , מחכים להמשך
צירוף התמונה של הכיכר ביפו של אז מעצים את החוויה.
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה