היא עמדה שם ביישנית ונבוכה
לא הייתי אמור להיות שם הגעתי למקום במקרה.יחד עם עוד שני חברים המועדון היה מלא מפה לפה והאורחים רקדו לצלילי המוסיקה עיני סקרו את המקום לזהות חברים. היא עמדה שם בקצה האולם יחד עם חברתה . מבטנו הצטלבו ומיד הסיטה מבטה במבוכה ראיתי את אי הנוחות שמבטי גרם לה כנראה והשהתי את מבטי דקות ארוכות. בהחלטה מהירה נגשתי אליה והזמנתי אותה לרקוד. ידי הושטה מקיפה את מותניה ולא מאפשרת לה לסרב. הריקוד הסתיים ושני חברי האיצו בי לצאת על מנת להגיע בזמן לקולנוע השעה הייתה 9 וההצגה עמדה להתחיל בכל רגע. הסתכלתי ימינה וראיתי את האכזבה בעיניה ואחרי כן הסתכלתי שמאלה אל החברים שעמדו חסרי סבלנות. ואז גמלה בי ההחלטה . אני נישאר.. חזרתי אליה והצגתי את עצמי ראיתי חיוך נסתר בזוית פיה חיוך מיסתורי. ידעתי שיש משמעות לחיוך אולם לא העזתי לשאול. כעבור שנה סיפרה לי את פשר החיוך המסתורי. היא סיפרה שעבדה כפקידה במשרד עו"ד ומידי יום היתה נעמדת בשעה אחת בצהרים ליד החלון מחכה לראות את החתיך האטלטי שנהג לצאת בשעה זו מהבנק והחליטה בלבה שהוא יהיה שלה לעד. החיוך בא לבטא את התגשמות המשאלה.. כעבור שנתיים נישאנו. היו אלה 42 שנות נישואין מאושרים. 42 שנות נישואין שנקטעו באופן טרגי. היה זה לוציפר שהחליט לסיים את ההצגה ולקחת אותה אליו. .