זכרונות מלחמה מלחמת הקוממיות 1948

הידיעה עברה מפה לאוזן. מתוכננת פעולת קומנדו בסיני מאחורי קווי האויב כל אחד ביחידה קיווה להשתתף בפעולה . במשך חודשים התאמנו ביבשה ובים החל בריצת בוקר למרחק 10 ק"מ חתירה במשך 6-8 שעות ושחיה עם נשק ביד. ערב הפעולה העמידו אותנו בשורת והציגו את מפקד הפעולה שהובא במיוחד משדה הקרב בקסטל. ההפתעה הייתה כאשר הקצין ביקש מתנדבים הקצין החדש לא הכיר את האנשים ולכן בחר בדרך זו. צעדנו קדימה 14 איש אולם לפעולה היו דרושים רק 12 הקצין עבר בין המתנדבים ובחן כל אחד בחן את מבנה גופם ואת גילם. הוא נעמד לפני לוחם שמבנה גופו היה שמן והורה לו לצעוד לאחור. הקצין המשיך לבחון את הלוחמים אחד אחד ואז הגיע אלי. התפללתי בלבי שלא ימצא סיבה להוציא אותי משורת המתנדבים. הוא בחן אותי במשך מספר דקות הייתי גבוהה עם מבנה גוף אטלטי. ואז הוא פלט לעברי שאלה: "בן כמה אתה ילד?" השניות נראו לי כנצח באותו רגע חשבתי לשקר ולהסתיר את גילי אולם מהמבט שלו הבנתי שהוא יודע פני הילד הסגירו אותי. ואז הפלטתי::" אני כבר בן 17.המפקד" "אני מיומן וכשיר להשתתף בפעולה." השניות חלפו ונראו לי כנצח רציתי להשתתף בפעולה שבמשך חודשים התאמנו לקראתה.. היעד היה עזה המטרה הייתה פיצוץ רכבת שהובילה חיילים ואמצעי לחימה. אמצעי ההובלה היו ספינה שתוביל את הלוחמים לקרבת החוף ומהאניה בסירות גומי לחוף. לאחר מכן בריצה אל היעד מרחק של 15 ק"מ ידעתי שאוכל לעמוד במשימה. ואז שמעתי אותו אומר את המשפט שהכעיס אותי "שני צעדים אחורה ילד." וכך הפסדתי את ההזדמנות להשתתף בפעולה ראשונה מעבר לקווי האויב.
להצטרף לפעולה.למרות האכזבה הרי
ידעת שתצטרף יום אחד לחבריך החילים למשימה.
היטב סיפרת סיפורך היפה.