מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > הסערה באבמטיה של הים התיכון כמו תמונה מהגהינום של דנטה

הסערה באבמטיה של הים התיכון כמו תמונה מהגהינום של דנטה

הסערה באבמטיה של הים התיכון כמו תמונה מהגהינום של דנטה

כמו כל חייל מילואים עברתי מיון ושובצתי לשרות בצי אניות המלחמה. חשתי סיפוק וגאווה .הסיפורים על ביקורים במדינות ידידותיות הלהיב אותי. תחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. הקשר עם העולם החיצון היה בעיקר באמצעות כלי שייט. שמעתי על הביקורים שערכו אניות הצי בארצות הברית ועל קבלת הפנים שזכו לה על העזרה שהגישו אניות המלחמה לנפגעי אסונות הרעש ביוון. ועל ביקורים בערים שונות באירופה. היה זה חלומו של כל חייל מילואים להשתתף בהפלגות אל הים הפתוח ואל ההרפתקאות עליהם שמענו מפה לפה.. היציאה לים הייתה בחורף סוער וים רוגש אנית המלחמה הקטנה "היוקטן" שטה למרחבי הים הפתוח וכפי שהתברר לנו מאוחר יותר המטרה הייתה לפגוש וללוות אנייה אזרחית שנשאה מטען בטחוני.. הסערה הלכה והחמירה ככל שהתקרבנו לכריתים אזור הידוע בסערות ובים הסוער. עמדתי שם ברום עמדת התצפית עמדה שהייתה ממוקמת בגובה רב מעמדה זו נשקפו מרחבי הים כמו תמונה מתוך הגהינום של דנטה. הים דמה לאמבטיה גועשת ומתהפכת הגשם הצליף על פני והרוח הכתה בי בכל עוז הגלים הגבוהים נידנדו את כלי השיט כמו קליפת אגוז. ואני בעמדתי התנדנתי עם הספינה 45 מעלות ימינה וארבעים וחמש שמאלה נאחז בכל כוחי במעקה על מנת למנוע את מעופי לים הסוער.. וכך עמדתי 4 שעות במשמרת מטורפת נתון לחסדי הרוח והגלים. ברגעים אלו פרחו כל המאוויים והרצונות פרחו גם החלומות לשרת על אנית מלחמה שתביא אותי אל היעד הנכסף אל ח..ו..ץ...ל..א..ר..ץ חוץ לארץ הגיע מאוחר יותר ה1956 כאשר אנית החייל הפליגה לאילת סביב אפריקה מסע שארך חודשיים וסופר בפוסט קודם.

תגובות  2  אהבו 

565
21/07/11
בספור מרתק היתי איתך
התנדנדתי איתך ועם הספינה
ליויתי אותכם במסע בדמיוני העיקר שהגעתם
בשלום.
מי שלא היה בים סוער אינו מכיר את ההרגשה של כבס ובחילות ובני מעיים מתהפכים בבטן. באחת השיוטים הצטרפו אלינו גנדעים שזה מכבר התגייסו לחיל הים. הם הגיעו עם חזה נפוח משויצים להיות מלחים בדרך למלטה שכב...
מי שלא היה בים סוער אינו מכיר את ההרגשה של כבס
ובחילות ובני מעיים מתהפכים בבטן.
באחת השיוטים הצטרפו אלינו גנדעים שזה מכבר התגייסו לחיל הים.
הם הגיעו עם חזה נפוח משויצים להיות מלחים
בדרך למלטה שכבו כולם בתאים מקיאים את נשמתם. היינו צריכים לאחוז בכוח את אחד הגדנעים שרצה לקפוץ לים הסוער.
בגלל זה אני תמיד מכנה את הים הים האכזר.
תודה על התגובה
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה