השאלה שנישארה ללא מענה
עיניו בהו באויר מסרבות להאמין היא הלכה לבלי שוב למרות שהבטיחה שתבריא הוא שלח מבט אל הסובבים אותו דודים אחים ואחיות שבאו לסעוד אותה ברגעיה האחרונים היא הייתה אימה ולא רק היא הייתה החברה הכי טובה שלו הוא סיפר לה את כל הסודות סודות ומאויים שלא סיפר גם לחברתו כזאת הייתה האם והחברה שלו שבפניה יכול היה לפתוח את סגור לבו. הלב הדואב גרם לו להתכנס בתוך עצמו מחפש את העידוד שהייתה שולחת לעברו ועכשיו היא איננה הלכה לעולמה משאירה אחריה את בנה יחידה שגדל יחד עם שלושת אחיותיו.. עניו הבוהות שלחו עוד מבט אל אחותו הבכירה שאומנם נראתה בריאה אולם ידע שהסרטן מכרסם את תוכה הוא שלח אליה מבטים של אח אוהב מנסה לעודד ולהפיג את הכאב.. הוא ישב שבעה עם כל המשפחה וסיפר סיפורים ומעשים שעשתה והפליג בשיבחה כזה הוא היה הבן האוהב שהמכה שנחתה עליו השאירה בלבו כאב הימים והחודשים חלפו ביעף ומכה חדשה נוספת נחתה עליו למרות שידע כי המחלה הייתה קשה מחלת הסרטן שקיננה בה אכלה בכל פה את תוכה ושוב מות של אהובה ושוב חוזר טכס ההלויה ושוב יושבים כולם שיבעה. ואז הפנה ראשו למעלה שואל בתהיה היכן אתה אב הרחמים מדוע לקחת אליך אם ובת אהובים. ובאותו יום חזר בתשובה ומידי יום חזר ושאל את אותה שאלה למרות שידע שלא יקבל עליה תשובה. מדוע אתה היושב למעלה במרומים אספת אליך שתי נפשות אהובים?
ולא צריך להוסיף מילה
שבת שלום
יעקב
אני חייב לציין שכתיבתי הושפעה מיתר המשתתפים
ובעיקר משירייך. לא באופן ישיר אלא בעקיפין.
כמנהל בנק מרובע. כתיבתי הייתה רישמית. כתיבה של דוחות הנהלה ומכתבים. לוקח זמן להשתחרר מזה. תגובתך מעודדת
התאור מתייחס לכאבו של הבן שלקח את המוות בצורה קשה ביותר. אני הייתי הסלע האיתן שהיה צריך לאסוף את הרסיסים