החיילת החדשה שלי
אחרי דחיה של חדשיים הגיע הרגע שבו הייתי צריך ללוות את נכדתי למחנה הגיוס. היה זה רגע מרגש. הילדה שאיבדה את אמה בהיותה בגיל 9 עומדת עכשיו בין עשרות חברות שבאו ללוות אותה כשהן מלהגות וצוחקות . המשקיף מן הצד עשוי היה לקבל את הרושם כי הילדות יוצאות לטיול שנתי של בית הספר. עומדות שם ילדות מריעות לכל חברה שקוראים בשמה לעלות לאוטובוס שיוביל אותן לבסיס. הלב נצבט. כל המתגייסות לוו ע"י ההורים . עכשיו קוראים בשם הנכדה ומי שמלווה אותה הן עשרות חברותיה ואני בחברתן.. החשש שלי היה חשש שוא. לא ראיתי על פניה סימן כל שהוא שיצביע על כך שהיא מרגישה שונה בגלל שאין לה לווי הורים. היא הושיטה אלי את ידה כמובן מאליו שאני ההורה , האב האם, הסב והסבתא. האוטובוס סוגר את דלתותיו ומתחיל לנוע. הטכס תם. כעבור מספר שעות מגיעה דרישת שלום מהפייסבוק. תמונה של החיילת שלי בלבוש צבאי. החיוך על פניה מצביע על כך שהיא מרוצה. מרוצה מהגיוס ומרוצה מהתפקיד של משק"ית תרבות.. אולם לפני כן , כך סיפרה לי, יקרעו להם את הישבנים בריצה וכפיפות סמיכה. היא נחשבת כחייל בודד עם אפשרות מ-8 עד 5 אולם היא קיבלה החלטה להצטרף לגדוד.
הרבי נחת מהנכדות ומהנכדים.
לשנה טובה תכתבו ותחתמו.
אכן אני מרגיש גאוה
אכן אני מלא גאוה
מאחל לך ולבני ביתך שנה טובה