סיפור על דמויות רומנטיות מן העבר.
היא היתה תמירה ורזה והיופי ניכר בה למרות גילה .מיטפחת משי מעוטרת עטפה תמיד את שערה של דודתי אחות אימי הירושלמית ,כמינהגן של הנשים באותם ימים.. הוא היה גבוה שרירי וחזק שצימח שרירים מעבודתו כסתת של אבני ירושלים. הלבוש המסורתי שבו נהג להתהדר לעת ערב כשהוא ישוב על כורסתו הרחבה, היה כומבז,כותונת פסים וג'קט. לבוש שהצביע על ארץ מוצאו תורקיה. גם שקספיר לא יכול היה לתאר את מערכת היחסים המיוחדת ששררה בין בני הזוג. הכבוד שרחשו אחד לשני היה סיפור אהבה מיוחד. "האם ירצה עכשיו דודי את כוס הקפה?" הייתה זו שאלה רטורית שהרי כוס הקפה היה כבר בידה כשהיא מניחה אותה לפניו על השולחן. הוא שלח אליה מבט שהביע תודה וגם רגשות. הוא היה מלא סיפוק עצמי על שנפלה בחיקו אישה יפה, חברה ואהובה. ברגעים האינטימיים הללו הם היו לבדם . הילדים ידעו שזו שעתו של האבא לשבת במנוחה לאחר יום עבודה קשה בסיתות אבנים. אף אחד לא ניסה להפר את השקט . ובתוך השקט הזה ניהלו בני הזוג את מערכת היחסים המיוחדת בין גבר שמביע מחד אדנות ומאידך רגשי אהבה עמוקים ובין אישה שאהבה את אדוניה ושרתה אותו באמונה. היא לא ראתה בהתנהגותה פחיתות כבוד. נהפוך הוא היא שמחה לחזור על הצרמוניה היומית של הגשת הקפה ומשחק החנופה של אישה דואגת. הביקור אצל הדודה היה תמיד ארוע מיוחד. הבית שהיה תמיד נקי וממורק. הרחבה שהייתה מרוצפת באבני ירושלים הייתה תמיד מבריקה. ניקיון יוצא דופן שבקושי היה ניתן למצוא בו גרגיר אבק אחד לרפואה .ועל הכל השקט ששרר בבית. אף הגה מיותר גם לא רעש של ילדים. השיחות התנהלו בשקט והאוירה הייתה מיוחדת. תבנית של אורח חיים ארוכת שנים שנבנתה במערכת יחסים יוצאת דופן של זוג יוצא דופן. האוירה הזו הייתה כניראה מידבקת. גם אנו הילדים התהלכנו בשקט מבלי להרעיש כפי שנהגנו לעשות בארועים אחרים. ישבנו בשקט בסוכה הקטנה ילדים טובים מקשיבים ללהג המבוגרים.
ואתה מלא כרימון בסיפורי משפחה יפים
הדמות של הדודה עומדת תמיד לנגד עיני.
הייתה זו מערכת יחסים יוצאת דופן של אישה שידעה כיצד למצוא את הדרך ללבו של בעלה למרות שהיה קשוח(לא בכדי ציינתי את המוצא) . אף פעם לא נשמע בבית הזה מילה מיותרת או משפט בטון גבוה.הם חיו יחד בהרמוניה 70 שנה.