הרבנית שהייתה פוסקת הלכה בבבל
בבל הייתה מרכז של יהדות העולם. מכל קצווי תבל נשלחו שליחים לבבל ללבן בעיות ולמצוא פתרונות לסוגיות שונות שהתעוררו בגלויות השונות. במשך השנים איבדה בבל את ההגמוניה אולם המשיכה להיות קהילה יהודית מפוארת ששמרה על ייחודה. בהיסטוריה המשפחתית של אישתי ז"ל שאחד מאבותיה היה מיוצאי עירק סופר על אחת מבנות המשפחה שחיה לפני 7 דורות שהייתה רבנית של הקהילה שהתמנתה לתפקיד לאחר מות אביה שהיה פוסק הלכה. הסיפור שעבר מדור לדור במשפחה תאר אישה יוצאת דופן רבנים התדפקו לפיתחה להתיעץ עימה בפיסקי הלכה. לאחרונה נתקלתי בספר ששמרה אישתי ז"ל המתאר את קורות הקהילות השונות בעולם . בין היתר מצאתי שם כתבה על קהילת בבל ובה תאור על פועלה של הרבנית שחיה במאה ה-17 ושניהלה את הקהילה .הרבנית הייתה מעורבת בכל חיי הקהילה והייתה פוסקת הלכות . הכתבה אומרת כי הרבנית כתבה ספר הלכות שאבד ולא ידוע גורלו. הסיפור מלמד אותנו כי האישה היהודיה בבבל בניגוד לעמיתיה המוסלמיות, לקחה חלק פעיל בחיי החברה.היא יכלה לרכוש השכלה ולתפוש עמדה בחברה ולהגיע גם לרמה של פוסקת הלכה. ואני נזכר בפעילותה הענפה של אישתי ז"ל שכניראה הן תוצאה של הגנים שקיבלה בירושה. היא הייתה מוסד בפני עצמה. לא אחת ראיתי אותה משוחחת עם נשים שסבלו מקשיים הן נפשיים והן כלכליים. ראיתי את הנשים שטיפלה בהן והסירה מעליהן את מפלס החרדה., ראיתי אותה אוספת כספים לאלמנה שקשה היה לה לפרנס את ילדיה. ראיתי אותה תומכת בחולות סרטן ומעודדת אותן בשעתן הקשה וכאלה היו כמה ברחוב הקטן שלנו. ראיתי אותה מעודדת את היתומות שהשאירו אחריהן הנשים שנפטרו. עוגות רבות נאפו במטבחנו למען חולות הסרטן ולאחר מכן למען היתומות. תמיד עשתה את עבודתה בצינעה. על חלק מהמקרים נודע לי מאוחר יותר. שכן רופא שפגש אותי ברחוב הודה לי על העזרה שאישתי הגישה לילדותיו היתומות. הוא סיפר לי כי שמע מפי בנותיו הקטנות כי בכל פעם שעלו במדרגות בחזרתן מבית הספר הייתה אישתי מזמינה אותן להיכנס לבית לארוחת צהרים. בשבילי זו הייתה הפתעה . היא לא סיפרה לאף אחד על העזרה שהגישה למטופליה. את הכל עשתה בצינעה. מחלת הסרטן הכריעה אותה בדמי ימיה יהי זיכרה ברוך.