חינוך ליצירה ומוסר ההשכל
המורה מולר היה גם אגרונום. אלה שבאותן שנים לא הייתה עבודה לאגרונומים והוא בחר להיות מורה בבית ספר הצפון בצפון תלאביב. בקושי הצליחו לאייש כיתה בת 22 תלמידים ,דרדקים בני 8 שביכרו לשחק בשכונה מאשר לשבת בכיתה ולשמוע את המורה מולר מסביר לנו על חשיבות עבודת האדמה . השנה שנת 1939 . הלקים גדולים בארץ לא היו מיושבים. אדמות בתוליות שמחכות לדור הצעיר שיחרוש ויזרע ויקים ישובים חדשים על מנת שנוכל לקלוט עולים חדשים ולהקים מחדש את הבית היהודי.. לסיפורים האלו נוספה גם עבודה מעשית. תוך מספר ימים הגיעה מכונית עם עמודים ורשת ובעבודת כפיים, כיאה לדור הצעיר שיבנה את המדינה, תקענו עמודים בריצפה והקפנו את חלקת החצר הסמוכה לבית הספר ברשת שיצרה גדר . היה זה השלב הראשון בחינוך ליישוב הארץ, כאשר הושלמה בניית הגדר הגיעו גם כלי הגננות , מעדרים ומגרפות וזרעי עגבניות ומלפפונים.. חפרנו, סקלנו אבנים וערכנו ערוגות סימטריות כמו שרואים בסרטים. זרענו את זרעי העגבניות והמלפפונים ולאחר שנבטו שתלנו בערוגות את השתילים. אחזנו ביד צינור שהשקה את הערוגות ולא שכחנו את הליצנות והשפרצנו על כל הבנות. המורה מולר עמד משקיף מן הצד , פניו חתומים ורציניים והסביר לנו שכך לא מתנהגים. אלא שאנחנו היינו רק ילדים ורצינו גם להנות קצת בין בניית הארץ והפרחת הגנים. ובין שעור תנ"ך וחשבון שהן מקצועות הליבה למדנו גם איך לגדל ירקות ולבנות את המדינה. מידי יום היינו בוחנים את הערוגות לראות אם נבטו בהן שתילי המלפפונים והעגבניות. עבר שבוע ועוד יום ופתאום צעקה." יש נביטה" כולם רצו החוצה לראות את החדשה המרעישה עוד מעט יהיו לנו מלפפון ועגבניה גם המורה מולר השתתף בשימחה וקבע תורנות לילדי הכיתה לפקח ולשמור על הגינה הימים חלפו וכנראה הם לא היו רבים ופתאום צמחו לנו בגינה עגבניות ומלפפונים. המורה מולר התמוגג מנחת וערך חשבונות כמה כסף יכניסו לבית הספר המלפפונים והעגבניות הילדים יערכו את המכירה לשכנים ולאימהות שבודאי ישמחו לרכוש מילדיהם את הירקות ירקות טריים שגידלו הילדים נקיים מרעלים ושאר מזיקים אולם למחרת אסון ושבר .נעלמו העגבניות מהגינה ועד היום לא נודע אם היו אלו ילדי השכונה שחשקו בירקות הטריים שצמחו בגינה ופשטו בלילה ,רוקנו את הערוגות ולא השאירו לפלטה גם לא מלפפון וגם לא עגבניה אחת. היה זה שעור חשוב לתלמידים שצריך לשמור על הרכוש מפני גנבים כן ידענו כבר אז שאם יש לנו גנבים אז אנו ככל העמים.
לחשוב שהיום אנשים רואים בעצם פחיתות כבוד לעבוד במו ידיהם, ואז למדו זאת בבתי הספר.
וכן כבר מזמן אנחנו ככל העמים ולא בדרך הטובה :-)
אהבתי את מה שכתבת .
דליה
ביחוד בימים טרופים אלו כאשר אדם לאדם זאב
והרדיפה אחר הנוחות והממון השכיחה מאיתנו את החזון
חזון של מדינה של עשיה ובניה וגם...של נתינה
טוב שיש לנו זיכרונות של נוסטלגיה
זיכרונות שהיה בהם המון חזון