השופר שנדם

תקיעת השופר נמשכה כל היום ולא פסקה עד לשעות המאוחרות של הלילה. היה זה חי בן השכנים התימנים שהחליט ללמוד לתקוע בשופר לקראת הימים הנוראים הממשמשים ובאים. תקיעת השופר הידהדה בכל הרחוב והצלילים הצורמים שיצאו משופרו של הילד המתלמד בן השבע העירו כנראה את המתים אחרת אי אפשר היה להבין מה הרעשים והצלצולים שהופיעו פתאום בראשי השכנים. תקיעה ,תרועה, שברים. הילד ניסה מזלו עוד ועוד אולם השופר התעקש והמשיך להוציא צלילים צורמים שהמשיכו להטריד את מנוחת השכנים. הייתה אתנחתא קלה והשכנים נשמו לרווחה. כנראה ולילד נמאס מהשופר העקשן, חשבו בלבם. אלא שהייתה זו הפסקה לאכילה ושתיה. ההפסקה הקצרה הפיחה בילד כוחות מחודשים והוא שב לתקוע בשופר במשנה מרץ. . אלא שהשופר המרדן המשיך להוציא מתוכו קולות שדמו לתקיעות אולם לא אלו שקודמים לתרועה ושברים. למען האמת היה נדמה שקולות התקיעות יצאו מעדר הפרות שצעדו באותו רגע בשביל המוליך לבית המטבחיים. היינו מורגלים לקולותיהם של הפרות שהובאו לשחיטה וקולותיהם דמו לנהמות של חיות המקוננות על מר גורלן. שהיה מסתיים במאכלת השוחט. וכך המשיך הילד לנשוף ולנשוף בכל הכוח בנסיון לגרום לשופר להוציא את קולות התקיעה ,התרועה והשברים. אלא שהשופר החליט למרוד . כנראה וראה בזאת פחיתות כבוד שילד קטן ישלוט בו שהרי הוא רגיל שבני חכמים ורבנים יוציאו מתוכו את סידרת התקיעות שגרמה לרטט אצל כל שומעיו. שבוע ימים נמשכו נסיונותיו של חי להשתלט על השופר ולפתע נדם קולו. הצלילים הצורמים לא נשמעו עוד ורבים נשמו לרווחה. כנראה והילד התייאש, חשבו השכנים. למחרת הופתעו השכנים כאשר ראו אמבולנס נושא ילד על אלונקה. כולם שאלו את עצמם מיהוא הילד הקטן שהוכנס לאמבולנס כשראשו חבוש . רק לאחר יומיים נודע כי הילד חי שהובל לבית החולים נפטר מדלקת כרום המוח. הרופאים פסקו כי המאמץ הרב שהשקיע בתקיעה בשופר היה הגורם למחלה. הילד חי נדם ועימו נדם השופר.