מבט מהעבר על הסכסוך הישראלי ערבי חלק א

הגיע באימייל מאמר של דר' עזריאל קרליבך .פורסם בעיתון "מעריב" ב-7 אוקטובר 1955 "לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך בינינו לערבים, אלא הפסיכולוגיה האיסלאמית. הערבים הם בני האיסלאם, ואיתו, כתפישת עולם , אי אפשר לדבר. עם האיסלאם לא חיים בשכנות של שלום". אמת פשוטה וברורה זו היא,כי בין עולם האיסלאם לעולם המערב והתרבות אין אף מילה משותפת אחת, ולא היתה ולא תהיה ולא תוכל להיות כל הבנה. הכוונה בכך איננה לדת, שכל דת יכולה להיות טובה או רעה, לפי מה שיגשימו או יזניחו מאמיניה את עקרונותיה המוסריים. הכוונה להשפעת האיסלאם על החיים החברתיים והסוציאליים, על תחושת העולם ועל היחסים עם שאר בני האדם. .....חמישים ?שישים דורות בזה אחר זה חונכו באיסלאם לאנוס את טבע האדם- לא להשתמש בכוח המחשבה, לא לרצות בזכויות הפרט, לא להתאוות, לא לדרוש, לא לזקוף קומה..בעום האיסלאם מולך הרצון המעומעם, האפל,הבלתי מוסבר של אללה. מולך קפדן וקפריזי,מוסתר,חולני..זו עיקרה של הדתיות האיסלאמית- לא לשאול. אדם מקבל על עצמו אמונה זו, במה שהוא אומר :אללה איל אללה" ,לא במה שהוא משתכנע מרעיון, אלא במה שהוא מפקיד על עצמו עריץ. אמונה כזו מעצם טבעה אין להפיצה בדרך השכנוע השכלי או המופת המוסרי, זו עבודת הרוח והגוף-ואין להפיצה אלא בכוח האגרוף. ועל כן יש לנהל מלחמת קודש מתמדת נגד ב"בלתי מאמינים" ולהביאם אל חיק האמונה הנכונה בכוח הסייף אל-איסלאם-אללה אוהב דם.....לעולם אין הסכנה ברובה כשל עצמו, אלא באצבע הדבוקה אל ההדק. ופצצה קטנה בידי מטורף אחד יכולה להשמיד עדת פילוסופים שלמה. ...הסכנה הטמונה בשביל המערב באיסלאם גדולה לאין ערוך מזו שבקומוניזם. כי בדת הקומוניסטיתמרובים הגרעינים השכלתניים מאשר בדת המוסלמית. עם הקומוניזם אפשר להידבר על יסודות קח ותן, הוא מתחשב גם בשל חומרנותו במציאות,מודד כוחות,מגבש דרישות ,שוקל הצעות לפי התועלתיות. כל הנתונים הללו אינם קיימים באיסלאם. מוסלמים עוד לא הסכימו מעולם על שום דבר, יהיה אשר יהיה-אף בינם לבין עצמם...והם אינם יכולים לקיים כל דבר- לא רק בענייני ישראל; כל העולם המוסלמי האדיר יחד עוד לא היה יכול ליצור הסכם על בול דואר משותף אחד. תגובותיהם ?על כל דבר- אין להם כל שייכות אל השכל הישר. הן כולן רגשניות בלתי מחושבות, רגעיות, חסרות שחר...עם הכל אתה יכול לדבר "ביזנס", אף עם השטן, אך לא עם אללה.... ...אנחנו עשינו ?ומוסיפים לעשות-שטות לא תסולח, אם גם אנחנו מסייעים לעולם לצייר לפניו ערבים שאינם קיימים כלל ושהם פרי דימיון משאלותינו. ואנחנו מוסיפים חטא על פשע כשאנחנו מסלפים את התמונה ומצמצמים את הוויכוח לסכסוך גבולות בין ישראל לבין שכנותיה. מעל לכל- אין זה תואם את המציאות. לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך, אלא הפסיכולוגיה האיסלאמית. אילו היו שכנינו אנשי מערב, אילו היו פרוטסטנטים- היינו מזמן חיים לידם בשלום כדרך הנורבגים והשבדים. או אילו היו אפילו קתולים- היו יחסינו מסתדרים כדרך שהסתדרו צרפתים ואנגלים בקנדה, ואף מדינות דרום אמריקה רבות בינן לבין עצמן. ואילו כאן אנחנו מנסים מזה חמישים שנה בכל הדרכים האפשריות להגיע לידי הסדר שהוא, ומעולם לא הופיע באופק אף כצל תקוה- משמע הדבר אינו נעוץ במעשים ובעובדות ובפחדים. הוא נעוץ אך ורק בכך שהערבים הם-בני האיסלאם. ואיתו, כתפישת עולם, אי אפשר להידבר. לא חשוב כלל מי, לא חשוב כלל על מה, עם איסלאם לא חיים בשכנות של שלום. ומלבד זאת- הצגת הבעיה כסכסוך בין שני צדדים דומים מציידת את הערבים בנשק של טיעון שאיננו שלהם. אם הוויכוח עמהם הוא באמת פוליטי, כי אז יש פנים לכאן ולכאן. או אז אנו מופיעים כמי שבא לארץ שהיתה כולה ערבית וכבשנו והכנסנו עצמנו כטריז בינותם, והעמסנו עליהם פליטים, ומהווים סכנה להם בצבאנו וכו' וכו'- ויכול אדם להצדיק צד זה או אחר. כלומר:בהצגה הזאת,השכלתנית והמדינית של הבעיה, היא נעשית מובנת למוחות אירופיים-לרעתנו. הערבים טוענים טענות המתקבלות אף על דעת מערבית במריבה משפטית רגילה. אך לאמיתו של דבר,מי כמונו יודע, שלא זהו מקור עמדתם העויינת. כל המושגים המדיניים והחברתיים האלה אינם מעולם המושגים שלהם. כיבוש בכוח החרב, בעיניהם שלהם, בעיני האיסלאם, איננו כלל בגדר עוולה; להפך, הוא בגדר זיכיון והוכחת בעלות ניצחת. דאגה לפליטים, לאחים מנושלים- איננה מתחום עולם מחשבתם; אללה גירש, אללה ידאג. מעולם עוד לא התרגש מדינאי מוסלמי על כגון זה (אלא אם כן הפורענות סיכנה את מעמדו האישי). ואילולא הכיבוש ואילולא הפליטים- היו מתנגדים לנו באותו תוקף ממש. על ידי מה שאנו מתדיינים עמהם על בסיס מושגים מערביים- אנו מלביש