קראתיך וקולי לא נישמע

מכונת ההנשמה שחוברה אלי הזרימה חמצן לריאותי, חמצן מעורב בסמי הרדמה . שקעתי בעולם האמת כשצוות הרופאים מחטט בתוך קרבי. "יהיה זה ניתוח קל " הודיע לי הרופא עם כניסתי לחדר הניתוח . "ניתוח שבר סרעפתי" . שכבתי ללא ניע מעורפל מסמי ההרדמה שטיפטפו לגופי דרך צינורית האינפוזיה שהייתה מחוברת לזרועי. הגוף דומם ורק שביב של הכרה עדיין מאפשר לי "לראות" את מה שמוחי משדר. המוח לא הפסיק לשדר מראות שהיו חבויים אי שם בסף ההכרה . לפתע ראיתי את עצמי צועד ברחוב סואן חולף בין המכוניות הדוהרות על הכביש, מתמרן בקלות ביניהן וחולף במקומות שהמעבר בו אסור. קשה היה לי להבין כיצד זה יתכן. הרי אני כאן צמוד לשולחן הניתוחים .גוף רפה שאינו יכול להניע את אבריו., מדלג מעל גדרות ההפרדה ורץ בינות לבתים כשידיו פרוסות לצדדים כפי שנהגתי לעשות בילדותי. המרחקים לא היוו בעיה עבורי . ראיתי את עצמי דואה ורץ כמו אצן אולימפי. .לפתע ראיתי את הרכבת הדוהרת לעברי בשעה שישבתי על המסילה משחק עם הקיפוד הקטן שנקלע למקום. רציתי לצעוק ולהזהיר את האני שלי מהסכנה המאיימת עליו. אולם קולי לא נישמע. הגוף היה קפוא ומרותק לשולחן הניתוחים כשהסם מטפטף בהדרגה לתוך הוריד דרך האינפוזיה המחוברת לזרועי. הרכבת חלפה ונעלמה אי שם בצפון. נאנחתי בהקלה כשראיתי אותי צועד שלם ובריא לעבר השדות כשהקיפודון ביד האני שלי . הוא המשיך לרוץ בין השדות מרחף בקלילות מעל נחל הירקון כאילו יד נעלמה נושאת אותי אל על ועוזרת לי לחצות את המיכשולים הרבים שניכרו בפניו.. ואז ראיתי את הים. ראיתי את דמותי רצה בשימחה אל תוך הגלים חולפת על פניהם וממשיכה לשחות לעומקו של הים. נורת אזהרה נידלקה במוחי. הרגשתי שאני צורח ומנסה להזהיר "לא ים ,הים הוא אכזר " אני שונא את הים. שונא אותו על כי כמעט ובלע אותי באותו יום חורפי גורלי בה התהפכה הסירה רחוק מהיבשה . 8.5 שעות שהינו בים סוער נכנעים לחולשתנו ומצפים לגרוע מכל. . "צא מהים" המשכתי לצרוח. " הים אכזר והוא עלול לבלוע אותך" המשכתי לצעוק. אולם קולי לא נישמע . פתאום ראיתי את האני שלי מסתובב ושוחה אל החוף . חה .. הוא כן שמע אותי . הוא קלט את מה ששידרתי למוחו. .ראיתי אותי מרים ידיים אל על כאומר "הבנתי אותך עכשיו אני בטוח כאן על היבשה" ראיתי את עצמי פורס ידיים לצדדים וחושף את גופי לקרני השמש. אולם העיניים היו מופנות לנקודה מסויימת. שם עמדה אישה בשנות הארבעים לחייה. היא הזכירה לי את בריג'יט ברדו בצעירותה עם חזה שופע. לא עטיני פרה אבל שופע. חה.. חייכתי לעצמי. אם אתה מסתכל על חתיכות סימן שאתה בריא. לפתע שמעתי רחשים וקולות עמומים. הקולות הלכו וגברו .פקחתי את עיני והכרתי חזרה אלי. ראיתי את האחות רוכנת מעלי ובודקת את החבישה של הניתוח שעל גופי . הים נעלם ובריג'יט ברדו נעלמה. חה.. האם הייתה זו האחות ולא השחקנית המהוללת שראיתי בדמיוני? אכן החזה היה שופע וכמעט התפתתי לשלוח יד ולודא אם אכן היא מציאותית. זה לא אתה האמיתי כאשר מזליפים לגופך סמי הרדמה ששולחים אותך לעולמות עלומים. יחד עם זאת נעים לטייל בעבר ביחוד שאתה ממשיך לשכב במיטה.