המרגלית הזוהרת או איך נוצר האגם המערבי

אחד המקומות היפים ביותר בסין הוא האגם המערבי שליד העיר האנג-ג'ו?. אגדות רבות נרקמו סביבו, וזו האגדה על היווצרותו: לפני הרבה שנים, במערה בסלע על הגדה המזרחית של נהר השמיים חי דרקון האיחד, הלוהב בלובן השלג. ביער בגדה המערבית של הנהר חיה פ?נג הזהב, ציפור הזוהרת באור חמשת הצבעים. שניהם היו חרוצים מאוד ובכל יום כשהיו בדרכם לעמל יומם נפגשו. יום אחד הגיעו שניהם במקרה לאי בני-אלמוות קטן בלב נהר השמיים. באי מצאו אבן גדולה ומנצנצת ושמחו לשתף פעולה כדי להפוך אותה למרגלית זוהרת. דרקון האיחד קירצף אותה בציפורניו ופנג הזהב ליטשה אותה במקורה והם עבדו כל היום וכל הלילה, גם כשהציפורניים נשברו והמקור זב דם. שנים חלפו ולבסוף סיימו השניים את עבודתם: האבן הפכה למרגלית עגולה לגמרי. פנג הזהב עפה לפיסגת הר בני-האלמוות והביאה משם אגלי טל ורחצה את המרגלית ודרקון האיחד צלל לקרקעית נהר השמיים והביא מים זכים, בהם רחץ את המרגלית. מהמרגלית בקע אור-יקרות ודרקון האיחד הפך לגבר צעיר ופנג הזהב לנערה יפהפייה. שניהם אהבו זה את זו ואת המרגלית. הם החליטו לחיות יחד עם אי בני-האלמוות ולשמור על המרגלית, שבכל מקום. בו נגה אורה. העצים הוריקו, מההרים פרצו מעיינות זכים והעמקים נמלאו תבואה. יום אחד ישבה המלכה-האם מן המערב באפס מעשה. היא יצאה לטייל מחוץ לארמונה, מלווה בנערותיה וראתה את אור המרגלית. המלכה-האם רצתה את המרגלית וכשחזרה לארמונה לא הפסיקה לחשוב עליה. מיד היא ציוותה על שומריה להביא לה את המרגלית. בלילה, בזמן שהדרקון והפנג ישנו, התגנבו השומרים וגנבו את המרגלית. כשמסרו אותה למלכה-האם, לא יכלה לסגור את פיה מרוב אושר. היא לקחה את האבן ושמה אותה בתיבת זהב ואת התיבה הטמינה בחדר הפנימי ביותר בארמון. את החדר חסמה בתשע דלתות ואת הדלתות נעלה בתשעה מנעולים שונים ולא נתנה לאיש לראות את המרגלית. כשהתעוררו הדרקון והפנג לא ראו את המרגלית. הם חיפשו בבית ולא מצאו. הדרקון צלל לנהר השמיים וחיפש אותה בכל המערות והפנג עפה אל הרי בני-האלמוות וחיפשה אותה בכל הפסגות, אבל שניהם לא מצאו את המרגלית האהובה. ליבם נשבר, אבל הם לא איבדו תקווה. יומם ולילה חיפשו בכל מקום, נחושים להחזיר את המרגלית. יום-הולדתה של המלכה-האם מן המערב הגיע ואלים ובני-אלמוות מכל קצות תבל באו לברכה. הארמון וסביבותיו היו מלאים אורחים, והמלכה-האם פנתה אליהם ואמרה: "אחיי ואחיותיי, הבה ואראה לכם מרגלית זוהרת, אבן-חמודות שאין כמותה בעולם כולו." והיא הראתה להם את המרגלית. פנג הזהב, שעמדה באותו זמן על הפסגה הגבוהה יותר בהרי קו?ן-לו?ן, ראתה את אור המרגלית וקראה לדרקון האיחד. הדרקון מיהר ועלה ממצולות נהר השמיים ואמר: "בוודאי זו המרגלית שלנו." הם הלכו בעקבות האור והגיעו לארמונה של המלכה-האם מן המערב. השניים נכנסו וראו את האלים ובני-האלמוות יושבים סביב המרגלית ושרים לה שבחים. הם ניגשו אל המלכה-האם ואמרו: "המרגלית הזו היא שלנו." המלכה-האם כעסה וצעקה: "הבלים! אני אמו של קיסר האיחד, שליט השמיים, וכל אוצרות השמיים והארץ שלי הם." "לא השמיים הולידו מרגלית זו, ולא הארץ גידלה אותה. אנחנו שנינו עמלנו וליטשנו אותה, שנה אחר שנה!" אמרו הדרקון והפנג. המלכה-האם הכועסת והמבויישת אחזה במגש הזהב שעליו הייתה מונחת המרגלית וציוותה לסלק את השניים מארמונה. השניים זינקו וניסו לחטוף ממנה את המגש ובזמן המאבק נפלה המרגלית והתגלגלה על רצפת הארמון ומשם אל המדרגות והמשיכה אל תוך העננים ונפלה. כולם צעקו, אבל אף-אחד לא עשה דבר. רק הדרקון והפנג מיד זינקו אל תוך העננים וחזרו לצורתם האמיתית: הגבר הפך שוב לדרקון האיחד, לוהב בלובן השלג, והעלמה הפכה לפנג הזהב, זוהרת באור חמשת הצבעים. הם סובבו את המרגלית ולאט לאט ירדו איתה ארצה. כשפגעה בארץ נהפכה לאגם היפה והצלול ביותר בעולם-האגם המערבי. דרקון האיחד ופנג הזהב לא רצו להיפרד מהמרגלית האהובה והפכו להרים. וכך הם עומדים עד היום-הר דרקון האיחד, תלול ונישא, והר פנג הזהב, ירוק ומעוגל-עומדים על גדת האגם ומביטים בו באהבה.