סיפור. שושנה אדומה לאהובתי

סיפור רומנטי הממחיש מה באמת חשוב יופי או נשמה. עוד לפני שהרכבת היגעה לתחנה .ג'ון התרומם ממושבו בקרון.הוא ישר את מדיו.מחליק עליהם בידו.רוצה להראות במיטבו.כשהרכבת עצרה.הוא נחפז יחד עם עוד עשרות שניפלטו לרציף תחנת. הגרנד סנטרל בניו יורק.כשעיניו תרות מסביב אחרי בחורה האוחזת בידה שושנה אדומה. הבחורה שאת פניה לא הכיר.אך את ליבה ידע בעל פה. העניין שלו בה החל כשנה וחצי לפני כן.בסיפריה העירונית בפלורידה.ספר שהוריד מאחד המדפים שבה את ליבו.הקסימו והסעירו.ולא ביגלל המילים המודפסות בו.אלא ביגלל המילים והמישפטים שנירשמו בין דפיו.בשוליים.בעיפרון דק.הוא מצא עצמו שוקע בין השורות. כתב היד הרך והעגול.שיקף נפש עדינה ופיוטית המתחבטת בהרהורים עמוקים .והמילים הצביעו על אישיות ותובנה מיוחדת של הכותבת.הוא חיפש בשקיקה בעמוד הראשון .האם שמה של בעלת הספר.שניתרם לסיפריה כתוב שם.ואכן באותו כתב מעוגל ומעוצב היה כתוב. מיס הוליס מיינל.בהשקעה של זמן ומאמצים רבים הוא הצליח להיתחכות על עקבותיה של הוליס. שעברה בינתיים מפלורידה לניו יורק.הוא כתב לה מיכתב בו הציג את עצמו והזמין אותה להיתכתב עימו.ימים מספר לאחר מכן קיבל ג'ון צו קריאה לחיל הנחתים.גויס ונישלח לשרת באירופהשל מלחמת העולם השניה.במשך השנה וחצי של השרות היו מכתביה של הוליס כמו צינור של חמצן עבורו.והוא חי ממיכתב למכתב.כשלא קרא כתב. ככה למדו השניים להכיר זה את נפשה של זו לפני ולפנים.כל מיכתב היה כזרע שנפל על קרקע פוריה.ניצנים החלו ללבלב.וסיפור אהבה גדול נרקם ביניהם.גון ביקש מהוליס לשלוח לו תמונה. והיא סירבה.היא אמרה לו שאם הם באמת אוהבים זה את זה אז המראה בכלל לא חשוב.כשסוף סוף הגיע זמנו לשוב הביתה מאירופה.הם קבעו את הפגישה הראשונה שלהם ב 7.00 בערב תחנת הגרנד סנטרל בניו יורק אתה תכיר אותי לפי השושנה האדומה שאענוד על דש ביגדי אמרה לו הוליס.והרגע אכן הגיע.ב7.00 בערב ג'ון בתחנה .מסתכל מסביב.מחפש בחורה עם שושנה אדומה בדש ביגדה.בחורה שאת פניה לא הכיר .אך ליבה היה כספר פתוח בפניו.הספר המרתק שקרא בימי חיו. וכאן והלאה רשות הסיפור לג'ון עצמו.אשה צעירה באה לעברו גזרתה ארוכה ודקיקה שערה הבלונדיני צנח תלתלים תלתלים על כתפיה.ועיניה היו כחולות כמו פרחים.שפתיה וסנטרה הזדקרו בנחישות מעודנה.בחליפתה הירוקה ניראתה כמו האביב בשיא פריחתו.התחלתי להיתקדם אליה.לא שם לב ביכלל שהיא לא עונדת שושנה אדומה על דש חליפתה.כשהיתקרבתי אליה היה נידמה לי שהבחנתי בצל צלו של חיוך פרובוקטיבי בזוית פיה.הולך בכיוון אלי מלח?מלמלהכלפי.בדחף כמעט לא בר שליטה.נתתי צעד אחד נוסף לעברה.ואז.באותו רגע בדיוק.ראיתי את אליס.היא עמדה בקו ישר מאחורי הבחורה המדהימה וניראתה כמו אישה בשנות הארבעים בערך לחייה.שערה המאפיר היה תקוע מתחת לקובע המרופט.והיא הייתה הרבה יותר מסתם שמנה.היא הייתה ממש ענקית.וקרסוליה העבים היו נתונים בתוך נעלי גולדה שטוחות עקב וחסרות חן.הבחורה בחליפה הירוקה התרחקה מהמקום בצעדי ענק.ואני הרגשתי כאילו נחצתי לשניים.כל כך עז היה רצוני ללכת בעקבותיה ויחד עם זאת.כל כך עמוקה היתה ערגתי לנפש שבה היתאהבתי .לאישה שרוחה ליוותה אותי וחיזקה אותי לאורך כל המלחמה .והנה היא עמדה שם .פני הירח החיוורות שלה נראו טובות לב ומבינות.עיניה האפורות היו חמימות והקמטים שסביבן הוסיפו לה נופך נעים .לא היססתי לשניה!אצבעותי לפתו בחזקה את הספר הכחול הקטן והמשומש שהיה אמור להיות הסימן לפיוהיא תכיר אותי .אולי לא יהיה כאן.רומן גדול.חשבתי.אבל תהיה כאן חברות ניפלאה.אולי אפילו טובה יותר מסיפור אהבה.חברות שאני אדע להוקיר ולהעריך.זקפתי את כתפי.נמתחתי .הצדעתי בפני האישה .והגשתי לה את הספר הכחןל.וכל זאת.למרות שכמעט נחנקתי מגוש המרירות והאכזבה שהחליקה במורד גרוני.אני ליוטננט ג'ון בלאנשארד .הצגתי את עצמי רשמית. ואת בטח העלמה הוליס מיינל.אני כל כך שמח שיכולת לפגוש אותי. האם תרשי לי להזמין אותך לארוחת ערב? פניה זרחו בחיוך רחב.אין לי מושג מה הולך כאן. חיילציק שלי היא אמרה בקריצה ממזרית . אבל.הבחורה הצעירה שהייתה כאן לפני כמה דקות .זו עם החליפה הירוקה . ביקשה ממני לענוד את השושנה הזאת על בגדי. היא אמרה שאם במקרה תזמין אותי לארוחת ערב .להגיד לך שהיא מחכה לך במסעדה מעבר לכביש. היא אמרה שזה איזה מין סוג של מבחן. תהרוג אותי אם אני מבינה מה קורה כאן?