ילדי המדבר שצצו מבין החולות הלוהטים

השמש שלחה את קרניה החמות שליהטו את כביש האספלט המתפתל בין גבעות החול של מידבר סיני. .החום היה כה חזק ומעיק עד שאפשר היה להכין חביתת ביצים אילו הונח מחבט על הכביש הלוהט. מרחוק היה ניתן לראות את נוה המידבר הדמיוני שיצרו קרני השמש הנישברות , הפאטה מורגנה או מיקסם שוא כפי שאנו נוהגים לכנות. ניכנסתי לאוהל המוצל , בורח מהחום הקשה מנסה לקרר את גופי ליד בלוק הקרח שהונח בתוך מיכל. . שהיתי בו מספר דקות מועטות כאשר התבקשתי לקחת את העוזי ומספר מחסניות ולאבטח משאית שנשאה בתא המטען שני מכלים אטומים. ישבתי במושב ליד הנהג משקיף אל הנוף הפסטורלי המונוטוני שהיה אחיד לכל אורך המסע. . כביש מתפטל ומשני צידיו גבעות חול ,ים של חול ו ללא סימני צויליזציה. . דהרנו על הכביש כמחצית השעה ואז סטתה המכונית לשביל חולי צדדי ודוממה את המנוע. ארבעת החיילים שישבו בתא המטען החלו לגרור את המכלים אל מאחורי הגיבעה. שמעתי רעשים אולם לא יחסתי להם חשיבות . . לא ידעתי מה מכילים המכלים ולא היה ברור לי מדוע היינו צריכים לנסוע 30 דקות על מנת לרוקן שני מיכלים רחוק מהמתחם. לפתע קלטו עיני עשרות דמויות של נערים שצצו מאי שם מבין חולות המדבר כשהן רצות ריצת אמוק לעברנו. באופן אינסטקטיבי דרכתי את הנשק ושיחררתי ניצרה, מוכן לפתוח באש לעבר התוקפים. בזינוק שלא היה מבייש את הספורטאי הטוב בעולם, קפצתי מהקבינה ורצתי לעבר ארבעת החיילים שהיו עסוקים בפינוי תכולת המיכלים. הופתעתי מקור הרוח שהפגינו. הם לא התרגשו מעשרות הדמויות ששעטו לעברם וברי היה שהם רגילים בכך. המחזה שראיתי לאחר מכן היה מדהים . עשרות נערים ומבוגרים עטו על תוכן המיכלים שהכיל בתוכו את שיירי האוכל מארוחת הבוקר והצהרים של היחידה. . היה זה מחזה מרהיב ויחד עם זאת העביר בי צמרמורת. הדמויות שהיו נערים ומבוגרים בגילאים שונים נראו דומים . כולם עטו בגדים לבנים בלויים וגובהם היה זהה. הם הושיטו ידיים וחפנו מתוך החולות שיירי אוכל ומילאו את פיהם הרעבות. הם אספו כל פרור של אורז או נתח בשר שאספו מבין החולות ולעסו ברעבתנות. היה ברור שזה זמן רב לא בא אוכל אל פיהם. . המחזה היה מחפיר. אנו קוראים מידי פעם על רעב שפוקד את מדינות אפריקה וגורם למותם של אלפי ילדים. אולם קיים הבדל בין קריאת ידיעה בעיתון לבין ראיית המציאות בשטח. שלחתי מבט אל הגבעות. לא ראיתי סימן לישוב . הסביבה הייתה אפופת חולות . נוף פסטורלי שיכול לשמש כר נרחב לצייר בעל דמיון. אולם מסתבר שהנוף הבתולי שדומה היה כי לא דרכה בו רגל אדם מעולם, היווה את מישכנם של בדואים רעבים שחיו בין חולותיו הלוהטים.. כיצד הם חיו? קשה לדמיין. במאמר שקראתי מאוחר יותר סופר על חייהם של בדואיי המידבר שתוחלת החיים שלהם הייתה 40 שנה. סיפור החוויה משנות השישים