50 שנה למלחמת ששת הימים בראי האמנות

יש שיציינו בימים אלו 50 שנה לשחרור ירושלים. אחרים יגידו, 50 שנה לכיבוש. על דבר אחד אין ויכוח: מלחמת ששת הימים שהתרחשה ביוני 1967 שינתה את פניה של מדינת ישראל, כמעט מכל בחינה אפשרית.

שתי תערוכות חדשות העוסקות בנושא - "מיכה בר-עם: 1967" המוצגת במוזיאון ישראל בירושלים ו"פרויקט אופוריה" המוצגת במשכן לאמנות עין חרוד - מנסות לשרטט עבורנו באמצעות האמנות, את מפת הדרכים שהובילה אותנו עד הלום. הרבה מעבר להתרפקות נוסטלגית על התקופה, מציבות עבודותיהם של האמנים המשתתפים בשתי התערוכות, בהם ותיקים וצעירים, ישראלים וגם לא, מראה בפני החברה הישראלית של 2017. 

בתערוכה "מיכה בר-עם: 1967", שתוצג עד ה-28 באוקטובר, נכללים 100 תצלומים בהדפסות מקור של הצלם הוותיק והמוערך, חתן פרס ישראל לצילום לשנת 2000, המביאים את זווית הראייה שלו על אותה שנה הרת גורל.  
 

העבודות נבחרו תוך חיטוט בארכיונו המתפקע של בר-עם, שתיעד לא מעט אירועים מכוננים בחיי מדינת ישראל. "התמקדנו באלה שצולמו במהלך 1967", אומר נעם גל, אוצר התערוכה, "וצללנו לתוך שנה מרתקת בעשייה של בר-עם, שבדיוק עבר אז מצילום בשירות עיתונים כמו 'במחנה' לצילום עצמאי".

התערוכה משלבת תיעוד של המרחב הציבורי באותה שנה ולא רק מהמלחמה עצמה, לצד חייו הפרטיים של האמן, שהפך אז לראשונה לאבא. "בחרנו להביא חומרים שפורסמו והפכו לאייקוניים, לצד כאלה שאינם ידועים", אומר גל.

כוננות לקראת המלחמה לצד סצנת הבילויים בתל אביב

לוחמים ברחוב סלאח א דין בירושלים במלחמת ששת הימים, צילום: מיכה בר עם, מתוך התערוכה 

התצלומים מחזירים את הצופה לישראל של אז, על כל רבדיה. "מיכה צילם את תוצאות המיתון והאבטלה בפריפריה, לצד סצנת הבילויים והדיסקוטקים בתל אביב", מסביר גל. "את הפגנות החרדים נגד ניתוחים שלאחר המוות, מול כוננות לקראת המלחמה. אלה חומרים שמרחיבים את ההבנה ואת זיכרון השנה הזאת, מעבר לאותם שישה ימים".

גם אם המושג הטעון "כיבוש" לא עולה עדיין בבירור מתצלומי התקופה, לדברי גל, ההשלכות הפחות סימפטיות של המלחמה נוכחות בהם. "מתועדת פה בין השאר נדידה של פליטים סורים, ירדנים ומצריים עקורים שהביאה המלחמה. בנוסף, יש סדרת צילומים חזקים ממרדף של כוחות הביטחון אחרי פלסטינים בגדה, סיטואציה שמוכרת לנו מהקונפליקט בשטחים מאז ועד היום".  

מי שירצה, יוכל לדברי גל לצאת מהתערוכה עם לא מעט מסרים פוליטיים. "זה תלוי במתבונן, מה הוא לוקח ומה הוא מעדיף שלא לראות. ממובטלים במדינה שנחשבה אז לפורחת מבחינה כלכלית, ועד לחייל בכיבוש מזרח ירושלים שמטפס על קיר, ומוחק מהשלט את שם הרחוב בערבית".

חייל ניצב ליד הכותל, מלחמת ששת הימים. צילום: מיכה בר עם, מתוך התערוכה 

מה תערוכה כזאת תגיד לדור שלא חי באותה תקופה?

"שאלה מצוינת שאני שואל גם את עצמי. אני בטוח שרבים מהצעירים מבינים, שהם חיים במדינה שמושפעת על ידי השנה הזאת עד היום. זו הזדמנות עבורם לחטט בהיסטוריה ולהבין איך הגענו עד כאן. מי שחי באותה תקופה, יכול למצוא את עצמו באירועים המתועדים וזה מאוד מרגש.

"מעבר לזה, יש כאן הזדמנות לראות תצלומים מהתקופה בצבע, לנער את האבק ממה שאנחנו תופסים כישן ולהציג אותו כרלוונטי וחי. אנשים זוכרים את 1967 בצורה מסוימת. התערוכה תאיר להם זוויות נוספות". 

"פרויקט מורכב וטעון"

 "דיין ואני" - עבודה של האמן גיא ברילר, מתוך "ההרצלים החדשים", "פרויקט אופוריה"

תערוכת "פרויקט אופוריה - 6 ימים ועוד 50 שנה", המוצגת עד ל-16 בספטמבר במשכן לאמנות עין חרוד, מורכבת למעשה מחמש תערוכות שונות, המשלבות יצירות של אמנים ישראלים לדורותיהם, תצלומים נדירים ממלחמת ששת הימים, מיצב סאונד ושחזור של סלון ישראלי מסוף שנות ה-60.

"זה פרויקט מאוד מורכב וטעון", אומר מנהל המוזיאון והאוצר הראשי יניב שפירא. "כל אחת מחמש התערוכות עוסקת בפרספקטיבה אחרת של החיים שלנו כאן, כשנקודת הפתיחה היא קיץ 1967 ומלחמת ששת הימים, ונקודת הסיום היא 50 שנה אחרי - קיץ 2017".

התערוכות מביאות את המימד ההיסטורי לצד העכשווי, באמצעות עבודות ציור, צילום, פיסול, וידיאו ארט ועוד. המטרה: לזמן חשבון נפש למי שחי כאן. "אנחנו שואלים מה היה כאן לפני 50 שנה ואיפה אנחנו היום, מה השתנה", אומר שפירא. "נקודת ההנחה היא שמדינת ישראל שלפני 67' ואחריה היא לא אותו מקום.

"הניצחון במלחמה והכיבושים היו סוג של לידה מחדש, והייתה אופוריה מאוד גדולה. מתוך חרדת המוות והכיליון שבהמתנה לקראת מה שהיה מבחינתנו מלחמת עולם מול כל צבאות ערב, תוך שישה ימים הכול התהפך והפכנו למנצחים.

"אבל אחרי האופוריה באה התפכחות: מצאנו את עצמנו עם כובש, התגלעו מתחים בין ימין לשמאל, בין ישראלים לפלשתינים. בתדמית של ישראל, שנתפסה עד אז כמדינה מוסרית וחלוצית, התחילו לנבוע סדקים. רוב האנשים לא ראו את זה אז, מלבד בודדים. אלה השאלות שהעסיקו אותי בליקוט החומרים, תוך הבנה שמדובר בפרויקט מהותי ועמוק, שחורג מעבר לאמנות ורלוונטי לכולנו".

אמנים ישראלים לצד פלשתינים

עבודה של האמן שוקה גלוטמן, מתוך תערוכת "המון שנים טובות - חדר זיכרון"

בין חמש התערוכות המרכיבות את הפרויקט אפשר למצוא את התערוכה "50 ל-1967: אמנות שעת מלחמה" שאצרה דנה אריאלי, אוסף של יצירות מ-50 השנים האחרונות העוסקות במלחמה, טראומה, שכול וטרור. על האמנים שיצירותיהם מוצגות כאן נמנים יגאל תומרקין, אורי ליפשיץ, אביבה אורי, דגנית ברסט ואחרים לצד אמנים פלשתינים, כמו אוסמה סעיד ופריד אבו שקרה.

תערוכה נוספת, "50 שנה אותה מנגינה", היא מיצג סאונד של האמן דני לביא, העוסק ב"שיח לוחמים" - ספר שקיבץ עדויות קשות של חיילים שעברו את מלחמת ששת הימים, והוציאה מיד לאחריה התנועה הקיבוצית. "יש כאן טיפול בהקלטות המקוריות של החיילים בשילוב שירי זיכרון", מספר שפירא, "כשהטקסטים הפוסט-טראומטיים רצים במקביל על הקירות מסביב לצופה, ונותנים תחושה שאין לאן לברוח".

במקום אחר במשכן תוצג התערוכה "המון שנים טובות, חדר זיכרון" של האמן הוותיק שוקה גלוטמן, ששחזר סלון של דירה ישראלית מסוף שנות ה-60, ובו כוננית של אלבומי הניצחון. על קיר הסלון מוצגת עבודה בשם "50 שנים טובות", אוסף של כרטיסי ברכה לשנה טובה המציגים דימויים של חיילים, דגלים ומצעדים. "אפשר לשבת שם, לעיין באלבומים או לצפות בעבודת וידיאו בשם 'מצעד צועד לאחור' מתוך טלוויזיה ישנה. סוג של אתנחתא שלוקחת אותך אחורה, אבל משאירה אותך בהווה".

צפייה המחייבת חשבון נפש

 ליד הר הבית אחרי הקרב, 1967, צילום: ז'יל קארון, מתוך התערוכה "ז'יל קארון: טביעת עין"

אחת התערוכות המסקרנות בפרויקט היא "ז'יל קארון: טביעת עין" שאצרה מיקאלה זיס, מקבץ תצלומים ממלחמת ששת הימים הנחשפים כאן לראשונה, של צלם העיתונות הצרפתי ז'יל קארון.

קארון, צלם סוכנות "גאמה" הצרפתית וחובב מלחמות, שעקבותיו נעלמו שלוש שנים אחר כך בקמבודיה, שהה כאן סביב יוני 67' ותיעד במאות תצלומים את זירות הלחימה השונות וכיבוש ירושלים. "מה שמרתק כאן הוא נקודת המבט החיצונית", אומר שפירא. "זה מישהו שבא מצרפת והתבונן על המלחמה שלנו בעיניים אובייקטיביות. הוא צילם את המנצחים וגם את המנוצחים וידע לתפוס את האדם בתוך המלחמה".

את הזווית העכשווית מעניק לפרויקט האמן גיא ברילר, עם תערוכת "ההרצלים החדשים" שאצר אלעד ירון. "מדובר במיצב דמוי סטודיו", מסביר שפירא, "שבו האמן מנסה לבחון את הציונות במבט של ימינו, על ידי ייזום 'קונגרס ציוני' בהשתתפות 40 נציגים שונים של החברה הישראלית. הוא מארח בסטודיו את האנשים האלה לשיחה מצולמת על המצב, והראיונות משודרים בלייב בדף הפייסבוק 'ההרצלים החדשים'".

"פרויקט אופוריה" הוא מפגש ישיר לפרצוף, עם הפצע שמלווה אותנו 50 שנה. "הצפייה בו לא תהיה פשוטה ותחייב סוג של חשבון נפש" מודה גל. "כשאדם יוצא מאירוע כזה, הוא חייב לשאול את עצמו שאלות". 

תערוכת ישראליאנה הנודדת

תערוכת ציור ראשונה בגיל 91

תערוכת הצילום המהפנטת של בת התשעים

"לאמן המבוגר לא עוזר שקוראים על שמו רחוב"

אהובת הצייר: רחל בונה אוצרת את בעלה

הצטרפו לקבוצת אמנים וחובבי אמנות של מוטק'ה