פרויקט מיוחד: גאווה בגיל 60 פלוס

אנחנו שומעים בתקשורת לא מעט על קהילת הלהט"ב, על מאבקם הצודק לשוויון זכויות. מדי פעם מפורסם זה או אחר יוצא מהארון. אבל על הצרכים הייחודים של להט"בים בגיל השלישי, השונים מאלו של להט"בים צעירים או של הטרוסקסואליים מבוגרים, שומעים פחות. לרגל חודש הגאווה, 8 גברים ונשים בני 60 פלוס (ואף צפונה מכך), חברי קהילת הלהט"ב, פתחו את הלב וחלקו איתנו את הסיפור האישי שלהם. את תהליך היציאה מהארון, את תגובות המשפחה והסביבה הקרובה שעם חלקם גם בחרו להצטלם לטובת הפרויקט, את השנים בארון ואת הזוגיות השלמה שהם אוחזים בה כיום או שואפים אליה. לחלקם לקח שנים לצאת מהארון, חלקם מעולם לא הרגישו שהיו בו – אבל כולם כאחד מרגישים שלמים עם מי שהם כיום, מחוברים להעדפות האישיות ולרצונות שלהם. שמענו מהם על ההבדלים בין להיות להט"ב אז והיום, על הדברים שחסרים להם כקהילה בגיל השלישי וגם על היתרונות שיש ללהט"בים דווקא הגיל הזה.

לתמונות ולסיפורים המרגשים המלאים לחצו כאן

 רוני פינצ'בסקי וילדיו, מיכל ושראל. צילום: רענן כהן

טעימה מהפרויקט:

רוני פינצ'בסקי, הומוסקסואל בן 62: "יצאתי מהארון בגיל 43. התחילה להיות לגיטימציה להומוסקסואליות, והיא הוצאה מההגדרה של הפרעה נפשית. הוקמה האגודה של הומואים ולסביות, התחלתי להרגיש שיש לזה גיבוי. היציאה מהארון לא הייתה החלטה רציונלית, פשוט נכנסתי לדיכאון. התחלתי לשוטט באינטרנט, לשוחח עם אנשים מכל העולם, ופתאום הבנתי שלא מימשתי חלק גדול מהאישיות שלי. פניתי לאגודה ולאט לאט התחלתי בתהליך היציאה מהארון. הלכתי לקבוצות ייעודיות בהנחיית עובדים סוציאליים, שם הכרתי את בן זוגי לשעבר, איתו הייתי 19 שנה".

נגה פורת, לסבית בת 53: "השלמות היא אחד הדברים שהגיל נותן. יש שקט. גם נשים שהיו נשואות אומרות: שילמתי את חובי, עכשיו אני יכולה לחיות את חיי. בגילי אני מרגישה את היכולת לומר 'זה מי שאני', ומצאתי את טלי זוגתי עמה בחרתי להצטלם, שהיא המתנה הכי גדולה בעולם וחלק מהטוב הזה אני מחלקת סביבי".

אדם ללו אלמוג, ביסקסואל בן 77: "אני לא יודע איך הארון נראה, אצלי הדלת תמיד הייתה פתוחה. מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי גם לבנים וגם לבנות. כשאני עם בת אני מאה אחוז איתה, כשאני עם בן - כנ"ל. גם אשתי היא ביסקסואלית. לא ידענו מה זה הומו או לסבית. אף אחד לא ממש ידע איך לאכול אותי, פשוט קיבלו אותי. היו לנו נישואים פתוחים, וכנראה ממש הקדמנו את זמנינו. אני גם, וגם וגם".

נורה גרינברג, טרנסג'נדרית בת 66:  "הייתי רוצה שאדם יגיד בטבעיות שהוא טרנסג'נדר, ואנשים יגידו 'אוקיי' וימשיכו הלאה. החוויה הטרנסג'נדרית היא לא סטייה ולא אנומליה, היא לא טעות. היא חלק מהחברה האנושית. לא רק שיכולים להיות טרנסג'נדרים, מוכרחים להיות טרנסג'נדרים".

יחזקאל (איזי) ריימונד, הומוסקסואל בן 81: "אני לא חושב שצריך להכריח אנשים לצאת מהארון, אבל אני יכול להגיד שאם יוצאים, ללא ספק מרגישים טוב יותר וטבעי יותר עם החיים. יש לנו מרכז גאה ומועדון נפלא ואני מזמין את כל האנשים המבוגרים לבוא לשם. אתם יכולים להגיע באנונימיות, אבל בואו לקבוצה. אל תהיו לבד. אנחנו פה, ונקבל אתכם בשמחה".

נורה גרינברג ובנה אדם, צילום: רענן כהן

שרה סווירי, לסבית בת 67: "אני היום מחוברת לרגשות ולהעדפות שלי. עושה מה שאני אוהבת, לומדת, מתנדבת, חוגגת את החופש. אני מרגישה שיש לי את האפשרות לממש את מה שחשוב לי. לא צריכה יותר לחיות בשקר. היה לי קשה מאד להשתחרר, אבל ברגע שנפתחו דלתות הארון הן נפתחו בבעיטה."

אליעזר ירון, הומוסקסואל בן 69: "אחרי שסיפרתי לאשתי היה לי ברור שאספר במקביל לילדים, לא רציתי שייוודע להם מהשכנים. לקחתי אותם לבית קפה, סיפרתי, הם חיבקו אותי ואמרו לי 'אתה אבא שלנו, לא איכפת לנו אם אתה גיי או סטרייט'. היום הילדים והנכדים שלי הולכים איתי למצעד הגאווה. הנכדה שלי, בת 16, אמרה לי שזה ממש קול סבא גיי".

שושה נאור, לסבית בת 60: "מאז היציאה מהארון הכל הפך ברור יותר. הפכתי את נושא הטיפול לעיסוק העיקרי שלי, התחלתי להעביר אימונים רוחניים לאנשים. בנוסף, הפסקתי לצבוע שיער. השינוי המהותי היה לחזור פנימה, לדעת מי אני, להבין מה עושה לי טוב, מה מניע אותי. הגשמתי חלום למשפחה גדולה ומורחבת - הילדים שלה, הילדים שלי, הנכדים שלנו. רציתי לתת גם לבנות שלי השראה של לא לפחד. אני רוצה לחיות עם אהובת חיי, קבלו את זה."

לפרויקט המלא ולכל הסיפורים והתמונות לחצו כאן

  [#middleBanner] 

רוני פינצ'בסקי: "שיניתי את הסטריאוטיפים על הומוסקסואליים"

נגה פורת: "לא הרגשתי צורך לשים על עצמי תווית"

אדם ללו אלמוג: "פעם קראו לי הומו מזויף"

נורה גרינברג: "טרנסג'נדריות זו לא סטייה ולא טעות"

איזי ריימונד: "אני מרגיש נוח להיות גאה"

שרה סווירי: "דלתות הארון נפתחו בבעיטה"

שושה נאור: "מאז שיצאתי מהארון החיים מספקים ואמיתיים"

אליעזר ירון: "היציאה מהארון הורידה לי 100 טון מהראש"