פריחה מאוחרת: הנשים שהחלו לכתוב רומנים ארוטיים
"אני וחברות ישבנו בבית קפה ודיברנו על הרומנים הארוטיים. זה היה בתקופה של אחרי 'חמישים גוונים של אפור' והתחלנו לצחוק על זה שבכל ספר מופיעה סצנה של סקס במקלחת", אומרת ג'ודי ציפורי, 50, מחברת רבי מכר ארוטיים שלאחרונה הוציאה את ספרה הרביעי "מיתרי ליבי".
"אמרתי לחברות שבחיים עצמם הסצנה הזו לא יכולה לקרות. לגבר אין באמת שרירים להחזיק מישהי במשך יותר מרבע שעה רצוף בלי שתחליק, תמיד מישהו יקבל מכה מהדוש והסבון יכנס למקומות שהוא לא צריך. אמרתי להן שאני מוכנה לכתוב את הסצנה הזו כמו שהיא נראית באמת, ואיך זה באמת מרגיש. עוד באותו הערב ישבתי וכתבתי את הדברים ושלחתי לכולן. ואז התחלתי לקבל מהן הודעות. הן דרשו לדעת מי כתבה את זה ומאיזה ספר לקחתי את הקטע. מובן שעניתי שאני כתבתי, ואז הן אתגרו אותי – שאכתוב עוד פרק ועוד אחד. עד שנולד ספר שלם".
כתיבת הרומנים הרומנטיים, או הארוטיים, שמורה בדרך כלל לגילי 30-40. אבל בשנים האחרונות התחולל מהפך אמיתי בתפיסת הספרות הזו בארץ. "הקבלה של הז'אנר, בטח אחרי הכניסה של '50 גוונים של אפור' לחנויות, היתה מדהימה. אלה כבר לא רומנים שצריך להחביא במעמקי החנות במדף צדדי", אומרת ציפורי, שעדיין עוסקת במקצוע בו עסקה לפני הכתיבה – מנהלת כספים בחברה תעשייתית.
"תמיד אמרתי, גם לילדים שלי, שסקס הוא מההנאות הגדולות בחיים"
"הז'אנר של הרומן הארוטי גרם לנשים להיפתח, להעז ולדבר על הצרכים שלהן". ג'ודי ציפורי, צילום באדיבותה
"לכן גם קבלת העובדה שהפכתי להיות כותבת של רומנים ארוטיים היתה מהירה, והסביבה שלי דווקא גאה בזה. אבל צריך להגיד, מעולם לא הייתי פרח קיר שיום אחד גילה את המיניות שלו. המיניות היא דבר שמאוד חי אצלי. תמיד אמרתי, גם לילדים שלי, שסקס הוא אחת ההנאות הגדולות ביותר בחיים. כשיש סקס טוב, אוכל טוב וכמובן בריאות טובה – אפשר בהחלט לנוע קדימה, אלה הנאות החיים הכי בסיסיות. אני לא מבינה למה שאישה לא תקרא ספר עם תיאורים גרפים, כשכולנו עושים את זה בלילה במיטה? הז'אנר הזה גרם לנשים שאולי התביישו במיניות שלהן, או שהתביישו לדבר עליה - להיפתח, לחלום, להעז ולדבר על הצרכים שלהן".
גם ציפורי, כמו רבות מסופרות הז'אנר, החליטה להוציא את ספרה הראשון בהוצאה עצמית. "ברגע ששלחתי לחברות 300 עמודים מהספר הראשון, הן שכנעו אותי להוציא אותו לאור. השוק בישראל היה אז בחיתולים והיה רעב של הקוראות הישראליות לספרות מקור רומנטית. אז הן חיכו לזה, אבל היום כנראה שהוא לא היה מצליח כמו אז, כי יש המון. וכך, ברגע שעיכלתי את העובדה שכתבתי ספר, שיתפתי את בעלי והילדים בהחלטה להוציא אותו, השקעתי כספים, והוצאתי. לספר קראו "הכחול שבעיניך" והוא הצליח בטירוף. לא תיארתי לעצמי באותה תקופה שהוא ינחל הצלחה כזו גדולה ויככב כמה שבועות ברצף ברשימת רבי המכר של עיתון 'הארץ' לספרים דיגיטליים. בהמשך הדפסתי אותו והוא נמכר עד היום באופן פרטי".
ספר ביכורים בז'אנר הארוטי שהתקבל מיד להוצאת ספרים גדולה
"תמיד נמשכתי לסיפורי אהבה, ומובן שהתמכרתי ל'חמישים גוונים של אפור'". שרית חיים, צילום באדיבותה
"בכלל תכננתי לכתוב ספר מקצועי על שיווק ספריות" אומרת שרית חיים, מידענית שהוציאה בהוצאת מודן את הספר הארוטי "עוצרת נשימה" ובקרוב צפויה להוציא את ההמשך. "ראיתי פוסט בפייסבוק שדיבר על סדנת הכתיבה של אילן הייטנר, ופניתי. זה היה בתקופה של מבצע 'צוק איתן' והסדנה עזרה לי לעבור את זה. אנחנו גרים בגן יבנה וקולות של פיצוצים וטילים נשמעו כל הזמן, כך שהסדנה היתה מפלט מהכול. עם הזמן, אילן שכנע אותי לכתוב ספר פרוזה. מאותו הרגע היה ברור לי מה אני הולכת לכתוב. הבחירה בז'אנר היתה ברורה לי כי זה מה שאני אוהבת לקרוא".
המקרה של חיים חריג יחסית בתחום הספרות. סופרת ביכורים שנכנסה לסדנת כתיבה, כתבה את ספרה הראשון ומיד קיבלה "כן" מהוצאת מודן, שנחשבת לגדולה ביותר מבין הוצאות הספרים היום. בעקבות כך, לפני כחודשיים בחרה חיים להפסיק עם עבודתה הקודמת, כבעלת עסק למידענות, ולהתמקד בכתיבה.
"בכלל חשבתי להוציא את הספר בהוצאה עצמית", היא אומרת. "רגע לפני שחתמתי, אילן (הייטנר) ביקש שאעביר לו את הספר כדי שיעביר למודן. זה היה אחרי שכל הקורס הוא חזר ואמר שהוא לא מוכן להעביר כלום הלאה, אבל בשבילי הוא עשה את זה. תוך שלושה ימים חזרו אלי, אמרו שאהבו את הספר ורצו להחתים אותי על ההוצאה שלו לאור".
הספר יצא לאור והפך להצלחה כבירה. הוא הופיע במשך שבועות ברשימות רבי המכר העצמאיות ומכר עותקים רבים. בעקבות ההצלחה, חיים מיד פנתה לכתיבת ההמשך והחלה לאחרונה להתמקד בכתיבה. "בספר השני כבר ידעתי מה הסיפור שאני רוצה לספר, ובכל זאת, היו משפטים שאמרו הגיבורים שלי ששינו לחלוטין את קו העלילה. הייתי צריכה לשבת ולחשוב מחדש איך אני יוצאת מהפלונטר הזה שהם הכניסו אותי אליו".
"אין ספק שלכתוב ספר בגיל 44 שונה מכתיבת ספר בגיל 20"
ז'אנר שמגלגל בארצות הברית לבדה מיליארד דולר בשנה, וגם בארץ נמכר מאוד. צילום: Shutterstock
לגיבורים שלך יש רצונות משלהם?
"כן. אני יודעת שזה אולי נשמע הזוי, אבל זה תהליך מדהים. אני כותבת סצנה ופתאום אחד הגיבורים אומר משהו שממש לא התכוונתי שהוא יגיד, אבל הוא אומר משהו חכם, ואז אני קוראת ואומרת: וואלה! וממשיכה כמובן עם מה שהוא התחיל כי אין ברירה".
גם חיים, כמו ציפורי, התחילה לכתוב בגיל מאוחר יחסית. "אני קוראת מגיל 4 וקראתי ז׳אנרים מגוונים מאד לאורך השנים. כשאני מנסה לחשוב לאחור, אני מגלה שתמיד נמשכתי בעיקר לספרים עם סיפורי אהבה, כמו למשל 'לאהוב עד מוות', 'ציפורים מתות בסתר', ומובן שקראתי את 'חמישים גוונים של אפור' והתמכרתי לז'אנר.
"אבל בהתחלה בכלל לא חשבתי על כתיבה של ספר פרוזה. במהלך הסדנה, מהרגע שהתחלנו לבנות את ראשי הפרקים, זה פשוט זרם. כמה ימים אחרי הפגישה עם אילן, הייתי בפגישת עבודה בירושלים. החלטתי מראש שבמקום לנסוע הביתה אחרי הפגישה, אשב בבית קפה ואתחיל לכתוב. שם נכתב הפרולוג של הספר, במשך כמה שעות ישבתי וכתבתי. מאז כתבתי כל פעם קצת, בדרך כלל בבתי קפה, לפני או אחרי פגישות עסקיות".
ואת חושבת שיש משמעות לגיל כשזה מגיע לכתיבה?
"בוודאי, אני חושבת שאין ספק שלכתוב ספר בגיל 44 שונה מכתיבת ספר בגיל 20. אני באה עם ניסיון חיים, עם תובנות. אבל יותר מהכול, אני חושבת שמה שאצלי עשה את ההבדל זה היכולת להכיל ביקורת. כשסיימתי לכתוב את הספר נתתי לאנשים לקרוא אותו. יש לי 6 קוראות בטא שהכרתי בזכות קריאת הספרים, והן ביקרו את מה שכתבתי, העירו והאירו. נראה לי שיכולתי להכיל את הביקורת שלהן, ולתקן את הספר בעקבות זה, בזכות העובדה שאני כבר לא בחורה צעירה".
"באתרי הספרים יש קטגוריה בשם 'ארוטיקה'. זה מצביע על המעמד של הז'אנר"
"50 גוונים של אפור" הביא לפריחת הז'אנר, והפך את הדיבור על פנטזיות מיניות נשיות ללגיטימי. צילום: Shutterstock
אביגיל קנטורוביץ', האחראית על כתבי היד בהוצאת מודן, מסבירה על פריחת ז'אנר הרומן הרומנטי-ארוטי בארץ. "היום הז'אנר נמצא בבמות הגדולות בכל חנויות הספרים", היא אומרת. "מעבר לעניין הספרותי יש כאן אמירה חברתית מאוד ברורה. הז'אנר הרומנטי שאי.אל ג'יימס, מחברת 'חמישים גוונים של אפור' הביאה לפריחתו, הפך את הדיבור על הצרכים המיניים והפנטזיות של נשים בכל הגילאים ללגיטימי. מאותו רגע הז'אנר זכה להצלחה אדירה. הוא דיבר על פנטזיות נשיות שעד אז היו בגדר סוד, ואחריו הגיעו ספרים רבים עם גיבורות נשיות חזקות, וסיפר את הסיפור מנקודת מבטן. מכאן בעצם המשמעות הגדולה שלו".
ועדיין, רוב הספרים האלה נתפסים כ"רומנים למשרתות".
"זה יכול להגיע ממקום של שמרנות, או ראייה של הז'אנר כנחות יותר מסיבות היסטוריות שהולכות איתו לאורך השנים. אבל היום אנחנו רואים שהדור הצעיר יותר לא רואה אותו כך. זה ז'אנר שמגלגל בארצות הברית לבדה מיליארד דולר בשנה, וגם אצלנו הוא נמכר מאוד. כשמסתכלים על אתרי הספרים רואים שיש קטגוריה בשם 'ארוטיקה', דבר שכבר מצביע על המעמד של הז'אנר. יש לו קהל נאמן של קוראים שבדרך כלל אחרי שקראו ספר שאהבו גם יחפשו את כל הסדרה, ספרים נוספים של הסופר או ספרים דומים בז'אנר".
ויש לדעתך משמעות לגיל הסופר? שרית חיים לדוגמא, התחילה לכתוב בגיל מאוחר ויצאה אצלכם לאור.
"הספר של שרית התקבל באהבה גדולה אצל הקוראות. אני חושבת שמה שהיה מקסים אצלה זו המקומיות. זו ספרות שנכתבת בארץ ויש לה ניחוח כזה. הספר של שרית הוא כאן ועכשיו, לא מנסה להתחמק או להיות משהו אחר. כשקוראים אותו מרגישים שהוא ממש מתרחש מתחת לאף של כולנו, והוא באמת יכול לקרות פה. כשקראתי אותה הרגשתי שהיא כותבת מאוד מיומנת, ושהבגרות הזו וניסיון החיים נכנסו לספר, ולכן במובן הזה יש משמעות לכתיבה בגיל בוגר. אבל באופן כללי אני תמיד אומרת שלכתיבה, או לקריאה, אין גיל".
כשאת קוראת כתבי יד, את נתקלת בכותבים בגילאים הבוגרים דווקא?
"הכתיבה בשנים האחרונות פורחת. יש ריבוי של סדנאות כתיבה ואני נתקלת בהמון כתבי יד של אנשים שפתאום באמצע החיים התחילו לכתוב, כשניסיון החיים בהחלט נותן כאן ערך מוסף. צריך גם להגיד שבגילאים הבוגרים יותר מתפנה זמן שמאפשר את העיסוק בכתיבה. יש את הזמן לשבת ולחקור את הנושאים שבהם עוסק הספר. אבל גם בגילאים מוקדמים יותר, כתיבה יכולה לקרות במקביל לעבודה. לא צריך לעזוב בשבילה הכול ולהתחיל לכתוב, זה משהו שמתנהל לצד החיים עצמם. בדיוק כמו שאנחנו קוראים, גם אפשר לכתוב בזמן החופשי ולשם הנאה. הכתיבה ממלאת צורך רגשי מאוד חזק עבור רובנו".
עכשיו זה מדעי: זוגיות טובה, סקס טוב
6 אזורים מיניים מפתיעים בגוף שלנו
הכל פתוח: יחסים פתוחים בגיל 50 פלוס
להגשים חלום: ספר שירה ראשון בגיל 86
בלב ראשון לציון, במבנה אדריכלי עכשווי שנראה בעצמו כמו יצירת אמנות, פועל אחד ממוסדות התרבות הייחודיים...
אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...
- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"
- "מה?"
- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"
את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...