פורים- אני שונאת את החג הזה ואת התקופה שלאחריו
אני שונאת את החג הזה ואת התקופה שבאה לאחריו. זה חג נחמד לילדים והוא נסבל בעיני רק ביום שבו יש חגיגות בבתי הספר ויוצאים ממנו שורות שורות של ילדים מחופשים. זה חמוד!!!
כל השאר נראה לי מיותר. חבורות של אנשים מאורגנים- אלו שהם דתיים לאומים או שהם מאורגנים עוד מימי הפלמ"ח או הטירונות עמלים בהכנת משלוח מנות. התחרות החלה- של מי יהיו העוגיות טעימות יותר של מלכה או של רבקה?
על פי הנאמר המצווה העיקרית של החג היא לשלוח מתנות לאביונים - אבל את זה שכחו.
שוב יש שלושה ימים שהם ימי עבודה אבל הילדים בחופש. ואחרי שכולם חגגו וציינו ללא סוף את יום האשה הבינלאומי ברור שהגבר ילך לעבודה וגם ירים שם כוסית לכבוד החג והאשה תגרר עם שלושת ילדיה בחום בלתי נסבל, עם תלבושות לא נוחות, ותשלם 30 שקל על 5 דקות טרמפולינה וקצת בצק סוכר.
מכיוון שבארץ שכחו כבר מזמן מהי שמחה ספונטאנית הרי מאות אנשים יעמדו בצידי הכביש על מנת לצפות בבובות מתנפחות בעדלאידע. זה לא הקרנבל בברזיל. זה שורה של בובות נעות עם רמקול ענקי. האנשים בצדדים לא עושים כלום אבל העיקר שהיינו בעדלאידע ונגיד שהיה שמח.
קבוצות המבוגרים כבר נערכו כמו בכל שנה למסיבת פורים. קצת בדיחות שכולם מכירים, קצת ריקודים שנראים קצת פתטיים על בני 50, גם קצת שעמום אבל הרי בפורים חייבים להיות שמח ולשתות עד דלא ידע.
האמת היא שאצל הדתיים הלאומיים ואולי גם אצל החרדים יודעים יותר לשמוח. הדתיים הלאומיים מקושרים בעשרות קבוצות ששומרות על קשר- למדת עם חברים בישיבה תיכונית או ב"הסדר"- אתה אתם עד סוף חייך. אתה תצא איתם לטיולים, אתה תסע לסוף שבוע ערכי, אתה תשמע את הדרשה השבועית. כן, וגם בפורים תהיה אתם ותדאג להכין המון משלוחי פורים שכמוהם גם תקבל בחזרה. מסיבת פורים תהיה באולם בית הכנסת או אצל חבר קרוב. וכן,ייתכן ששם אולי יהיה באמת שמח. (ונא לא לשכוח להקריא את המגילה לאשה שנשארה בבית).
וכל מה שכתבתי עד עכשיו בשביל להדגיש שיש גם אחרים. כאלו שאין להם קבוצות דביקות שדואגות להזכיר שהנה בא החג, אולי גם אין להם בדיוק למי לשלוח משלוח מנות או שכל המינהג הזה זר להם. הרחוב יתעלם מהם, הקולנוע יחליף את כל התוכנית לסרטי ילדים ונוער, הטלוויזיה תשדר שידורים מעצבנים שבהם לקריין יש כובע מצחיק וזה סימן שהחדשות מצחיקות. החוגים יתבטלו, המתנ"ס פתוח רק לחגיגות ילדים. וכן, יהיו הרבה מודעות בחוצות שיזמינו אותם למסיבות ריקודים עם תחפושות שבהם הם ירגישו עוד יותר בודדים מאשר בימים רגילים.
וכן- וידוי אישי- לפני הרבה שנים בהיותי צעירה בודדת בארץ - עברתי נסיון התאבדות ביום זה בפורים.... ומאז ועד היום אני חווה שוב ושוב את אותה חוויה של אז. סלידה מהקולקטיביות הישראלית שמאפיינת את פורים, את ליל הסדר ועשרת הימים שבאים בעקבותיו, ויום העצמאות. שלושה חגים שבהם החברה בזה לכל המודרים שבתוכה. כן, ואני ביניהם.
PRIMARY DISC FAILED
Primary Disc Failed
פתחתי את המחשב. רקע הפרחים שמופיע אצלי דרך קבע לא היה שם. רק מסך שחור וכמה פקודות של...
לקריאת הפוסט
"חומה ומגדל" מול הדרכון הזר
אתמול סיירתי בסביבת הגלבוע. יופי של איזור. פרחים ומים.בין השאר ביקרנו ב"חומה ומגדל". שחזור מלא של הקמת ישובי "חומה ומגדל". הסברים ומיצג אקטיבי. מרגש.לשמוע על סיפורם של המייסדים. בחורים ובחורות...
לקריאת הפוסט
מיון תמונות בקלות
בוקר טוב לכולם! אז רציתי לספר לכם שבימים האחרונים אני עסוקה במיון התמונות שיש לי על המחשב. קודם כל העברתי את מאות התמונות שיש לי על הסלולרי למחשב. עכשיו אני עובדת עם התוכנה של "גוגל תמונות"...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אני מסכימה עם רוב דבריך! שכחנו פה מהי שמחה ספונטנית,
ואיך לחוש בשמחה מכל הלב!
הילדים נהנים ולהם שמחה רבה בחג הפורים...וחבל שלא מקיימים
תהלוכות 'עדלאידע' ברחובותינו.....
בשנים האחרונות, גם לגימלאים מקיימים פגישות וארועים במשך
ימי השנה, מסיבות, ו"הרמת כוסית" לקראת החגים, במועדונים ובמת"נסים
(כך בעיר בה אני חיה) ומשתפים רבים, בכל מיני פעילויות מתאימות...
כמו חינוך ליחסי אנוש נאותים, לתרבות שיחה, לשוויון ולאחווה, וכו'-----
יש לחזור ולהזכיר שאפשר לשמוח מכל הלב.
מנהג "משלוח-מנות" הוא מנהג יפה אבל כשהוא במידה נכונה
ולא כדי להציג לראווה, אלא מכל הלב!
קחי לתשומת ליבך את עצותיו הטובות של חברנו קשת!
חג פורים שמח וכל טוב מעליזה
דבריך ועצותיך נכונים ,
דברים של הרגעה ועזרה!
תודה מעליזה
לא רק שאני מסכימה ותומכת בדעתך.
אני מזדהה עם כל התחושות שתיארת.
המנהגים נעשים כאילו מתוך כפייה ומחוייבות.
והמצוות(למשל עשרת הדיברות)
בקשר לחגים ולשבתות -הם הימים הכי עגומים וריקים.
מזל שאיני משתעממת. אך הזמנים האלה רק מדגישים את הריקנות הנוראה
ואת הריחוק שנוצרה גם באמצעות הדת ומנהגיה .
והליצנים היחידים שנוגעים ללבי.הם אלה שבקרקס.בתיאטרון, בסרטים( jלה סטרדה של פליני)
וגם ליצנים רפאיים..
מחבקת אותך ללבי
כמה אור הכנסת עם המילים שלך, תודה ששתפת ושפכת אור על נושא שכל כך מעטים מדברים עליו למרות שרבים חווים אותו.
גם אני חשתי עצובה היום. לא יודעת למה. אולי באמת המצווה לשמוח מזכירה לנו את כל הדברים העצובים.
אם רק יותר מאתנו נדבר על מה שאנחנו חווים, נבין שאנחנו ממש לא לבד בזה, להפך, כולם מרגישים ככה, כל אחד ברגע אחר.
מאחלת לך למצוא את השמחה או להשלים עם העצבות עד שתחלוף ותעבור לרגש אחר.
הכל חלק מהיותנו אנושיים. שוב תודה! (וחיבוק)
אני יכולה להבין שאפשר להרגיש כך כימים אלה,בעיקר לאור הנסיבות שסיפרת.אי אפשר לומר ךאדם שירגיש אחרת.אבל יש לי תחבולה לימים שמעלים בי זיכרונות עצובים,לא נעימים והיא ליצור דווקא בימים כאלה זיכרונות חדשים,משמחים.לדוגמה לצאת לטיול דווקא ביום כזה.ללכת לשפת הים עם בגד ים ולראות בגלים וכד'.
הכותרת שנתת לבלוג - ''אני שונאת את החג הזה וכו' '' מעידה על כעס עמוק שטבוע בך הרבה שנים. לקראת סוף דברייך כתבת את הוידוי העצוב על נסיון ההתאבדות בפורים שהתחיל מעגל שלא נסגר עד היום.
שאלה היפוטתית - אילו היית מגיעה בצעירותך לארץ בפורים והיית מתקבלת באהבה ובזרועות פתוחות, לאן היו זורמים חייך?
נכון שקבוצות לנושא משותף (דתיים, חרדים, חברים מילדות וכו') נותנות תמיכה רגשית וחברתית, ובאירועים ובחגים אצלם הדבר בא לידי ביטוי, ובאמת שלא חשובה הסיבה למסיבה.
את יודעת שיש שתי מילים שנקראות ''אחרי החגים''. לא צריך להסבירם.