שתקנו מספיק ניצה סקולניק

ניצה סקולניק, בת 61, אם לשמונה ילדים, סבתא ל-17 נכדים, נשואה, מרצה, מטפלת זוגית ומשפחתית, מאמנת אישית, מרצה וסופרת

היו לה חלומות על נחשים, והיא לא הבינה למה. היא היתה בולמית, אנורקטית, היו לה התקפות של חנק, והיא לא הבינה למה.

עד שהבינה.

ניצה סקולניק סבלה מגילוי עריות. אחיה ואבא שלה ביקרו בחדרה באופן קבוע. זה התחיל כבר כשנולדה. היא היתה בת ראשונה אחרי ארבעה בנים. אבא שלה החליט שהיא לא שלו, והשאיר אותה בבית חולים. למזלה, אחרי חודש וחצי סבתא שלה החליטה לקחת אותה מבית החולים. "זאת היתה המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל", היא אומרת, "היא כל הזמן עודדה אותי לעשות דברים, חיזקה אותי, לא הפסיקה להגיד לי כמה אני יפה וחזקה".

כשהיתה בת חמש הכל נגמר. סבא שלה נפטר, וסבתא שלה עברה לגור אצל ההורים שלה, שתמיד חשבה שהם הדודים שלה.

אחיה הגדול היה מכניס אותה לאמבטיה, לעשות מקלחת, ואז מתפשט בעצמו. "הייתי צורחת", היא מתארת, "אבל מהר מאוד הבנתי שאף אחד לא שומע. סבתא שלי שמעה אבל היא היתה קורבן בעצמה. היא היתה אומרת לי 'הלוואי שהיה לי לב של אבן ולא הייתי מרגישה את הכאב שלך'.

"עכשיו אני גם יודעת שהחלומות שלי על נחשים באו משם, כי בכל פעם שהיה מתפשט איבר המין שלו גדל ומבחינתי זה היה כמו נחש גדול. מהרגע שהגעתי לבית של ההורים שלי התחלתי לגמגם. הרטבתי במיטה עד גיל 16. גרנו בשכונה קשה וניסיתי להיות כמה שיותר בלתי נראית".

אני מקווה שבצילומים הצלחתי להיות פחות מאופקת. צילום: ערבה גרזון רז

מה היית אומרת לרופא ההוא אם היית פוגשת אותו היום?

"הייתי אומרת לו שלא ברור שהיה קשר בין הפגישה הרפואית לבין הבקשה שלו שאתפשט, ואני מנסה להבין מה קרה. הוא בטח היה אומר שהוא לא זוכר ולא יהיה שום ערך לשיחה. אני חושבת שגם אם היום הוא היה עדיין רופא לא הייתי עושה הרבה. קשה לי עם נקמות ותוקפנות. אני יודעת שיש הבדל גדול בין אסנת של אז לאסנת של היום. זה מאד ברור לי. גם בקשר שלי עם הגרוש שלי. מצד אחד משהו בעימות פנים מול פנים קשה לי, אבל ברור לי לגמרי שאף אחד לא יכול לבגוד בי יותר".

אסנת נמצאת היום בזוגיות נפלאה עם אהוב נעוריה. "זה כמו לחזור הביתה, זה נפלא, לא הייתי מחליפה את זה בחיים", היא אומרת.