החפצים שהנכדים שלנו לעולם לא יכירו

פתגם עממי נושן אומר ש"הנוסטלגיה היא לא מה שהייתה פעם", וב-2017 נדמה כי הוא מוצדק מאי פעם. עבור הדור הצעיר נדמה כי הגרסא המוקדמת של האייפון היא כבר מוצג שאפשר להציב במוזיאון, ואת מה שהשתמשנו בו לפני המהפכה הטכנולוגית הם אפילו לא מכירים משמועה. גם לנו לפעמים קשה להאמין כמה מהר הזמן עובר, וכמה חפצים, בגדים ורעיונות הופכים למיושנים עוד לפני שהספקנו לפנות מקום בבוידעם. ומי בכלל משתמש היום בבוידעם? היום את הכל מאחסנים כבר בענן, רק שנשמח שמישהו יסביר לנו איפה נמצא הענן הזה.

מוחנו מסתחרר ממהירות השינויים שאנחנו עדים להם, ואנחנו מנסים להדביק את הקצב ולא להתגעגע מדי למה שהיה כאן בשנות ה-50, ה-80 ואפילו בשנות האלפיים המוקדמות. ובכל זאת, לפעמים נחמד לעצור לרגע ולחשוב על החפצים שקישטו את חיינו, ושהיום בקושי אפשר לראות. הנה כמה מהם:

טלפון חוגה

מוצרים נלווים: פנקס טלפונים, מזכירה אלקטרונית

 מהימים שזכרנו מספרי טלפון בעל פה. טלפון חוגה, צילום: Shutterstock

זוכרים כשהיינו מקללים בליבנו אנשים שבמספר שלהם יש הרבה פעמים "9"? המשמעות היתה שהאצבע שלנו תעבור את כל הדרך הארוכה כשאנחנו מחייגים אליהם. הדור הצעיר לא מכיר את החוגה, את החוט המסתלסל שהיה מחבר בינה לבין השקע (עד להגעת הטלפון האלחוטי - מהפכה בבית!), ואת היכולת הפנומנלית שפיתחנו לזכור מספרי טלפון של חברים וקרובי משפחה בעל פה.

קשה להאמין שפעם לא הייתה לנו אפליקציית "אנשי קשר" בסמארטפון, וכדי לתקשר עם העולם החיצוני כדאי היה לזכור מספרי טלפון, כי למי יש כוח לפתוח בכל פעם מחדש את פנקס הטלפונים? ובעצם, מי זוכר שפעם דיברנו בטלפון? אף אחד לא עונה לנו היום מלבד במסר: "שלחו וואטסאפ, אני עסוק".

צפו בסרטון של ילד בן 9 המנסה לחייג בטלפון חוגה, ומשום מה לא מצליח...

טלפון ציבורי

מוצרים נלווים: אסימון, טלכרד, שיחות גוביינה

רגע, אולי יש כאן אסימון. טלפון ציבורי, צילום: Shutterstock

בעוד שבבית הטלפון היה ידידנו הטוב, להשיג אותנו כשאנחנו מטיילים בחוץ היה בלתי אפשרי, אלא אם כן היינו אחד מהשרים הבכירים שהיממו אותנו בשנות השמונים עם פלאפון עצום במכונית. אנחנו, פשוטי העם, היינו מסתובבים חופשיים ומאושרים, מביטים באנשים שברחוב, ואפילו חוצים את הכביש בבטיחות מבלי לבדוק כל רגע את הסלולרי הטורדני.

אם בכל זאת היינו צריכים להעביר מסר בהול למכר, היינו מחפשים מסביב אחר טלפון ציבורי, נכנסים אליו כדי לנהל שיחה בפרטיות - ומקווים שאולי מישהו השאיר לנו אסימון חינם (אח, האושר). מאוחר יותר האסימונים התחלפו בכרטיסי טלכרד, מה שסימן את שיא הקידמה בשעתו. אבל החוכמה הגדולה הייתה להתקשר, למסור את המספר שבו אנחנו נמצאים ולחכות לשיחה בחזרה, כדי שנוכל לדבר מבלי להתנתק. וזוכרים את שיחות הגוביינה, בהן המקבל צריך להחליט אם לקבל את השיחה או לוותר? הן תמיד היו גורמות לריגוש רב בבית, במיוחד כשהגיעו מחו"ל.

קסטה (ובעברית: קלטת)

מוצרים נלווים: טייפ, טייפ דאבל קאסט, ווקמן

 או, האימה. קסטה שנהרסה, צילום: Shutterstock

זה התחיל בפטיפון עם תקליטי ויניל (אופנה שמתחילה לחזור), והמשיך עד לדיסקים (שעדיין לא נעלמו לחלוטין) - אבל בין לבין הייתה הקסטה, קלטת בעברית תקנית, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים והמוזיקה. קסטות הן ממש קשות להשגה בימים אלה, ואת שברון הלב שנגרם כאשר סליל נקרע (או כשצריך לגלגל אותו בעדינות עם עפרון), כל מי שגילו נמוך מ-35, כבר לא יבין לעולם.

הקסטה לא הייתה רק דרך לשמוע מוזיקה מקורית - היינו משתמשים בה כדי להקליט מחברים, להכין קלטת אוסף של שירים אהובים עלינו במיוחד, ואפילו כדי להקליט תכניות רדיו שלמות, כי אולי השיר האהוב עלינו ישמע פתאום ברשת ב'. לכו תסבירו את זה למפונקים הצעירים, שאת כל המוזיקה האהובה עליהם יכולים לשמוע מיד בלחיצת גוגל אחת, בכל שעה ביום.

סליל פילם

מוצרים נלווים: מצלמת פוקט, מצלמה חד פעמית, אלבום תמונות

 כמה כיף היה לקבל את התמונות ולסדר באלבום. צילום: Shutterstock

רבים מאיתנו עדיין זוכרים את היום המיוחד שבו צלם היה מגיע, כל המשפחה הייתה מתקשטת ומתהדרת, ותמונה משפחתית מכובדת בשחור ולבן יצאה אל הפועל. בשנות השבעים, היום בו תהיה לנו מצלמה אישית משלנו כבר לא היה חלום רחוק, ויותר ויותר ישראלים רכשו את מיטב תוצרת סין והסביבה. אבל בעלות על מצלמה לא הייתה משהו שנלקח בקלות כמו היום, בעידן הסלפי.

באותה תקופה היינו מצלמים בארועים מיוחדים, בנסיעות לחו"ל, במפגשים נדירים. הפילם שנדרשנו לרכוש עבור המצלמה היה לעיתים יקר יותר ממנה עצמה, ופיתוח של התמונות נעשה במעבדות מיוחדות, ולקח מספר שבועות בכל פעם.

עם השנים, המצלמות הפכו לקלות יותר (עד למצלמת הפוקט הפופולרית), וזמן הפיתוח הגיע ל-30 דקות בלבד - ובכל זאת, הריגוש שבקבלת חבילת תמונות וצפייה בהן ימים אחרי שנלקחו, הוא משהו שקשה להבין בעידן הסמארטפון והמצלמות הדיגיטליות, בו אנחנו רואים את התוצאה מיידית. את התמונות היינו מסדרים כלאחר כבוד באלבומי תמונות מהודרים, והמהדרין היו אפילו מזמינים לערב שקופיות כשחזרו מטיול בניכר. היום פשוט מעלים אותן לפייסבוק ומחכים ללייקים.

קומקום שורק

מוצרים נלווים: זרבובית, עוגת סברינה

 הצ'ופצ'יק של הקומקום. צילום: Shutterstock

מכל המהפכות שעבר המטבח ב-50 השנים האחרונות, זו שצובטת לנו בלב יותר מכל היא העלמו של הקומקום השורק. פיתוחו של הקומקום החשמלי, הבטיחותי יותר, פינה מקום על הגז - אבל אנחנו עדיין זוכרים איך היינו מציבים על האש קומקום מלא במים. כאשר המים היו רותחים, הקומקום היה שורק בקולי קולות ברחבי הבית, ואנו היינו רצים להורידו מהאש.

לצ'ופצ'יק של הקומקום - זה שגרם לו לשרוק - קוראים בעברית תקנית "זרבובית", כפי שאנחנו יודעים היטב מהגשש החיוור, ואיכשהו, נדמה לנו שכל הטקס הפך את הקפה ואת התה לטעימים יותר. מי שממש מתגעגע, יכול להשיג דגמים חדישים של אותו קומקום נושן, שעדיין קיימים בשוק, ומיועדים לחובבי רטרו.

נייר קופי

מוצרים נלווים: מכונת כתיבה, טיפקס

 [#middleBanner] 

העבודה במשרד נראתה פעם שונה לגמרי מאשר היום. במקום מחשב הייתה לנו מכונת כתיבה, במקום אי-מייל הייתה עמדת "דואר יוצא", ואנחנו עדיין זוכרים כיצד נרעשנו בשנות ה-90 כשהפקס הגיע. אבל מכל הפריטים של פעם, יש אחד שיעיף אתכם בחזרה למחוזות נשכחים - נייר הקופי הכחול, העשוי מפחם, שהיינו משתמשים בו כדי לייצר מסמכים בכמה העתקים.

העבודה עם הנייר הייתה עדינה מאין כמותה כשהוא הונח בין שני דפים, וקיווינו שכלום לא ימרח או ייהרס, כי אז היינו צריכים להתחיל את הכל מהתחלה. היום הניירות האלה בשימוש בעיקר אצל אמנים, וכבר לגמרי מודרים מהסביבה המשרדית. 

זיכרון בשקל: שיטוט בשוק הפשפשים

בואו להיזכר במשחקים משנות ה-60

אומרים שהיה פה שמח: תכנית הטלוויזיה שאהבנו

היה פה מתוק: ממתקים משנות השישים

רוק סטארס: הכוכבים של שנות השישים

ונעבור לפרסומות: מקבץ הזכורות מכל הזמנים

רכבי אספנות: המכורים לנוסטלגיה על גלגלים

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה