המוסכניקית, החשמלאית ונהגת המרוצים

ממש החודש מתחילה עונת מרוצי המכוניות בערד, ובין חבורת הגברים המסוקסת תיכנס לאחת המכוניות אישה אחת, בלונדינית יפהפייה. נחמה בוגין שמה. היא בת 57, אמא לשניים, שמאית מקרקעין ומשפטנית במקצועה, וכבר 30 שנה בעלת משרד שמאות. וכן, בשעות הפנאי שלה היא נהגת מרוץ. "אף פעם לא הייתי עסוקה בנושא המגדרי", אומרת בוגין, "אני מגיעה למרוצים כנחמה, עם התכונות והשאיפות שלי. אולי אם נשים היו עסוקות פחות בשאלה מגדרית הן היו במקום אחר היום". בוגין אולי לא עסוקה בענייני מגדר, אבל העובדות בשטח הן שהיא לחלוטין פורצת דרך. אין הרבה נשים במקצוע שלה, שמאות, ויש עוד פחות נשים בתחביב שרכשה לה בשנתיים האחרונות כנהגת מרוצים.

קווי ההפרדה המגדריים אמנם הולכים ומטשטשים, אבל גם ביום האישה 2020 אנחנו עדיין רחוקים משוויון. נכון, בצבא שנחשב מאד גברי יש כבר נשים לוחמות, ב-2018 אף מונתה מפקדת טייסת. אבל מחקר שפרסם באותה שנה הפורום הכלכלי העולמי בנושא שוויון מגדרי על כל היבטיו, ממקם את ישראל במקום ה-46 מתוך 149 המדינות שהשתתפו. "אני זוכרת שנכנסו לקוחות למשרד השמאות שלי, וההערה הראשונה שלהם הייתה 'רואים שזה משרד של אישה'", מספרת בוגין. "הם התכוונו להחמיא שהמשרד נעים ומזמין, ומרגישים שיש טאץ' של אישה. מישהי אחרת אולי הייתה מתריסה ושואלת 'זה הדבר הראשון שיש לכם להגיד?'. אני בחרתי לקחת את זה כמחמאה. הם באו אלי כי אני מקצועית ולא כי המשרד שלי נחמד. היום הם לקוחות שלי כי אני עושה עבודה טובה".

בוגין בכלל למדה אגרונומיה והתכוונה ללכת לכיוון הנדסת מזון. ידיד במקצוע השמאות הפנה את תשומת ליבה למודעה בעיתון על לימודי שמאות באוניברסיטת תל אביב. הוא סיפר לה שזה לא מקצוע אפור כמו שהיא חושבת. היא ניסתה, ומשם הכל היסטוריה. כשעברה את מבחן ההסמכה בוגין הייתה גם הכי צעירה וגם אחת הנשים הבודדות בתחום. לפני שנה מדינת ישראל הצטרפה לארגון שמאי המקרקעין הבינלאומי, ובוגין נתבקשה להתמנות לוועדה המייעצת, ועדה המונה עשרה חברים. היא הישראלית היחידה בוועדה, האישה היחידה, והאישה הראשונה שהייתה אי פעם בוועדה.

"לא רק שהגיעה אישה, הגיעה דודה בת 55 והיא מנצחת במרוץ"

נחמה בוגין, שמאית מקרקעין ונהגת מרוץ שגם זכתה באליפות ישראל. צילום באדיבותה

ואיך הגעת לנהיגת מרוצים?

"כמעט כל הדברים הטובים קרו לי במקרה, וכך קרה גם עם המרוצים. נהג המרוצים ראם סמואל הגיע אלי למשרד בעניין שמאות. הוא סיפר לי שהוא מלמד נהיגת מרוצים. מעולם לא התעניינתי, לא מכירה שמות של מכוניות, אבל זה נשמע לי מדליק. עשיתי קורס של שלושה ימים בקפריסין וזה היה נפלא. לפני שנתיים ראם סיפר לי שפתחו מסלול מרוצים גדול בערד, ושהוא מארגן את אליפות ישראל בנהיגת מרוצים. ברגע של אי שפיות זמנית אמרתי לו שאני באה. באימון ניסיוני שעשיתי התוצאה שלי הייתה 1.07 דקות. לא היה לי מושג מה המשמעות. הסתבר שהמנוסים עשו את זה בדקה. הבוחן לחש לי באוזן 'הילדים מתחילים לשקשק'. הייתי בת 55, יחידה בין גברים. המבוגרים היו בני 40 עם 20 שנות ניסיון על המסלול. הצעירים, שחלק מהם יכלו להיות ילדיי, עשו קארטינג כבר מגיל שבע. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מצטיינת סדרתית. אז אם בהתחלה כל מה שרציתי זה לסיים את המסלול בכבוד, בהמשך היעד שלי היה להיות בגמר, והגעתי לשם. בעונת המרוצים השנייה כבר הייתי אלופת ישראל בנהיגת מרוצים בקטגוריה שלי. הקטגוריות הן לפי סוגי רכבים".

אין פחד?

"אף פעם לא נפצעתי, אבל בטח שיש פחד בהתחלה. המחסום הכי גדול הוא העקיפות. בכביש יש מסלול רחב, מאותתים ועוקפים. על מסלול המרוץ זאת מלחמה. אני מנסה לעקוף את זה שלפניי והוא מתנגד לי, ומאחוריי יש מי שמנסה לעקוף אותי ונצמד אלי. לפעמים יש מגע בין הרכבים. צריך לעשות את זה נכון ובצורה לא מסוכנת. חוסר ריכוז של שבריר שניה ואני עפה החוצה".

אין הערות לא נעימות מצד הגברים?

"לא שמעתי אף אחד מזלזל בהיותי אישה על המסלול, אבל כן, בהתחלה היה קשה לבלוע אותי. זה לא רק שהגיעה אישה - הגיעה דודה בת 55 והיא מנצחת. לא היה להם פשוט. אבל ברגע שהתרגלו קיבלתי רק פרגון".

למה בעצם אין נשים על המסלול?

"אולי הן פחות מתחברות. אולי בגלל הסטיגמה. אין פה עניין פיזי שבגללו נשים פחות יכולות, אין שום סיבה שאישה לא תהיה נהגת מרוצים מעולה. לנשים יש יותר אינטליגנציה רגשית, יותר יכולת לריבוי משימות. הן יכולות להביא את כל זה למסלול ולהצליח בגדול".

התחילה לעבוד בחברת החשמל כאישה יחידה בין 19 גברים

"היה לי חשוב לא להיראות חריגה, לא לתת הרגשה שאני פחות טובה מהגברים". גליה גאורגיאבה, צילום באדיבותה

כשגליה גאורגיאבה, 57 ואימא לשתיים, למדה חשמל בסופיה שבבולגריה, מספר הנשים והגברים בכיתה היה פחות או יותר שווה. כשהייתה בת 28 הגיעה לישראל, למדה גיאודזיה (מדידת קרקע), וכבר 25 שנה היא עובדת בחברת חשמל כמודדת ומתעדת כבלים תת קרקעיים. "עד כמה שידוע לי, בארץ אני אחת היחידות שעובדת בשטח", היא אומרת. "כשהתחלתי בחברת חשמל הייתי יחידה בין 19 גברים".

למה חשמל?

"אמא שלי כימאית אורגנית, אבא שלי ז"ל היה כלכלן. עשיתי להם דווקא. בבולגריה בגיל 13 כבר מתחילים לחפש מקצוע. בחרתי חשמל, זה עניין אותי. אני זוכרת שהייתי מסתכלת שעות על המפסק. עניין אותי איך פתאום דולק אור, איך מכניסים משהו לשקע ופתאום הטלוויזיה פועלת. אהבתי לפרק דברים. אני זוכרת שפירקתי בובה גדולה של אחותי שהייתה הולכת ואומרת 'מאמא'. רציתי לבדוק איך זה קורה".

היה קשה למצוא עבודה במקצוע שנחשב גברי?

"הייתי עולה חדשה בהריון וניסיתי למצוא עבודה. אחרי ראיון עבודה במשרד לתכנון חשמל, סקר אותי המראיין מכף רגל ועד ראש ואמר: 'את מאד אמיצה. גם עולה חדשה וגם בהריון'. מה שהוא רצה לומר זה: 'איך בכלל את מעיזה להגיע לראיון'. מובן שלא התקבלתי. רציתי ללכת לראיון עבודה בחברת חשמל, וכל החברים הישראלים שלי נתנו לי להבין שאפשר להתקבל רק עם פרוטקציה. הלכתי בכל זאת. אמנם לא התקבלתי, אבל בכוח אדם הבהירו לי שאני מאד מתאימה, וברגע שתהיה משרה פנויה יצלצלו. בן זוגי הישראלי היה בטוח שנפנפו אותי. הוא טעה - 11 חודשים אחרי הם התקשרו. מאז אני פה ואני פורחת".  

גאורגיאבה מגיעה לעבודה בשש בבוקר. כראש מדור בכיר היא מטפלת בענייני משרד.  בשמונה וחצי היא כבר יוצאת לשטח. נעליים מיוחדות, שרוול ארוך נגד השמש, אפודה, קסדה ומשקפי שמש. "עם התלבושת הרבה פעמים פונים אלי בלשון זכר. אף אחד לא מעלה בדעתו שאני אישה", היא אומרת. "אף פעם לא חוויתי הטרדה. גידלתי שתי בנות תוך כדי עבודה. אני כל היום בשטח, הייתי צריכה ללמוד להתפנות לשירותים בלי שישימו לב. היה לי חשוב לא להראות חריגה, לא לתת הרגשה שאני פחות מהגברים. היום בדיעבד כמובן ששמעתי כל מיני לחשושים. בלימודים הייתי אישה יחידה, הגברים היו מספרים בדיחות גסות וככה רומזים עם העיניים להיזהר כי אני אישה. מהר מאד הבינו שאין צורך לשמור על הפה וקיבלו אותי כאחת מהם. יש להם כבוד אלי".

"כל אישה שמגיעה למוסך מרגשת אותי"

"כשגברים מתקשרים לטלפון המוסך ואני עונה הם מבקשים לדבר עם מישהו מקצועי". רוני שטרנגלס, צילום באדיבותה

כשרוני שטרנגלס, 50 ואמא לשלושה הייתה נערה, דווקא היו לה חלומות למקצועות שנחשבים נשיים: היא רצתה להיות מעצבת אופנה, למדה עיצוב גרפי, בזמנה הפנוי ציירה ופיסלה, ואז עברה להייטק. שם הייתה הסוכנת של אפל. ב-1996 חל מהפך, היא ובעלה אמנון, שהיה אז בן זוגה, החליטו לפתוח מוסך. הוא היה עם ניסיון של שנים בתחום והיא לא ידעה דבר וחצי דבר על מכוניות. "בהתחלה זה היה מוסך לרדיאטורים", היא מספרת, "באותה תקופה העיר מודיעין קמה, לא היה בה מוסכים, זיהינו את החוסר והחלטנו לנסות את מזלנו. אני כל היום הייתי על ההגה. מביאה רדיאטורים ומתעסקת בשיווק. רכבי שטח תמיד היו אהבה שלנו. התחילו תחרויות בארץ, השתתפנו. אמנון בנה כלי רכב לתחרויות ג'יפים. יש המון גביעים במשרד שלנו. בשלב מסוים החלטתי שהגיע הזמן להפוך את התחביב למקצוע. היום אנחנו משדרגים, משפצים ומתקנים רכבי שטח. מי שמביא את הג'יפ שלו למוסך שלנו מוכן נפשית ויודע מראש כמה זה יעלה לו, וזה לא מעט. בשביל גברים זה הצעצוע שלהם, והם יגיעו גם מאילת, כי שמעו עלינו דברים טובים. הוספנו לעסק התמחות בהתקנות ווי גרירה לכל סוגי הרכבים".

מגיעות למוסך שלכם גם נשים לשדרג רכבי שטח?

"מעט מאד. כל אישה שמגיעה לכאן מרגשת אותי".

"נשים יכולות לעשות הכל ויותר טוב מגברים"

איך צברת את הידע בתחום?

"למדתי תוך כדי עבודה, לא הפסקתי לשאול שאלות. אני שולטת בכל קפיץ.  אני האישה היחידה בארץ שמומחית להגבהות לג'יפים. מתעסקת גם בשיווק, דואגת להזמנות והנהלת חשבונות. אני עושה עבודה של חמישה אנשים".

מעניין?

"מאד. אוהבת את העסק ממש. רדיאטורים פחות עניינו אותי, זאת הייתה תקופה שגידלנו ילדים. כולם נולדו פה ברעש של המוסך. עכשיו הם גדלו, אני פחות מעניינת אותם, ואני יותר בתוך העסק".

איך גברים מגיבים כשרואים אותך במוסך?

"זה מתחיל כבר כשאני עונה לטלפון והם מבקשים לדבר עם מישהו מקצועי. לגברים מאד קשה כשאני אומרת להם שאני האדם, אבל מהר מאד הם מבינים שיש להם עם מי לדבר. יש עקשנים שלא מסתדר להם שאני אישה, אבל בסוף גם הם מתרצים ולאחר מכן מבקשים במיוחד אותי. הם מקבלים ממני יחס אישי, ואני מתייחסת לרכב שלהם כאילו הוא שלי".

כשאני אומרת לשלוש המרואיינות בכתבה שהן מקור השראה, ושואלת אותן מה הן מאחלות לנשים אחרות לרגל יום האישה, המסר שלהן זהה: לא לפחד. "תעזו לחלום", אומרת בוגין. "מי שלא מעזה לא מצליחה. אל תהיו עסוקות במגדר, תהיו עסוקות במי שאתן ובמה שאתן מביאות. בלי נחישות והתמדה אי אפשר להצליח. בשבילי התכונה הכי חשובה להצלחה בחיים היא נדיבות. אני משתדלת לפזר טוב בלי לצפות למשהו בחזרה, וזה תמיד חוזר פי עשרה. נדיבות ברמה רגשית וחומרית".

גאורגיאבה מוסיפה: "כל אישה יכולה לעבוד בכל עבודה בלי לחשוש. נשים מוכיחות שוב ושוב שהן אפילו טובות יותר. אנחנו מביאות לעבודה הגברית במרכאות את הדייקנות ואת היסודיות". שטרנגלס מסכימה: "נשים יכולות לעשות הכל ויותר טוב מגברים. יש לא מעט סדנאות שמשדרגות ג'יפים, אני נבדלת מהן כי אני הרבה יותר סבלנית ללקוחות. גברים הרבה פחות סבלניים".  

צילומי נשיות: "אחרי שהצטלמתי הצלחתי להתאהב בעצמי"

עוד נשים במקצועות לא שגרתיים

גירלס פאוור: מהפכת הנשים המבוגרות

טורפות את החיים: קהילת נשים מעל 50