הסבים מלמדים את הנכדים אוריגמי

האוריגמי ? אמנות קיפולי הנייר היפנית ? הופכת אט-אט מתחביב של מכורים לכלי לימודי ממדרגה ראשונה. המרכז הישראלי לאוריגמי כבר הכניס אותה לבתי-הספר ללימודי הגיאומטריה וההנדסה, ועכשיו גם הסבים והסבתות יוכלו להגיע ללב הנכדים דרך האוריגמי. סיפור אנושי מרגש על הקשר שנוצר בין סבתא לנכדה מסורת קיפולי הנייר היפנית, האוריגמי, היא עסק המתגלגל עד למאות מוקדמות למדי, אם כי רק במאות ה-17-18 החלה להתפתח תרבות קיפולי הנייר למבוגרים, ובתוך כמאה שנה פשטה גם אל המערב. למעשה, היא עשתה את הדרך לאירופה כאשר הנייר החל מיוצר במאה ה-14 ובאמצעות דרך המשי הגיע מהמזרח, כיתר הסחורות משם. כיום כמעט בכל מדינה יש מרכז אוריגמי, ואלפי ספרים פורסמו בנושא זה. את הדמויות היפהפיות שניתן לייצר מקיפולי נייר קלטו לא רק הילדים, אלא גם סטודנטים ששו בה שימוש ככלי לעיצוב, אמנים היוצרים באמצעותה יצירות אבסטרקט, וגם קשישים המשתמשים כיום בשיטה כדי להפעיל מיומנויות של מכניקה עדינה. המרכז הישראלי לאוריגמי, שנוסד ב-1883 על ידי מירי גולן, אמנית אוריגמי העוסקת בחינוך שנים רבות, הביא לשילוב התורה בבתי-הספר בארץ כחלק מתוכנית הלימודים לפיתוח מיומנויות למידה וכחלק מתוכנית ההוראה של גיאומטריה ("אוריגמטריה"). כמו כן מפעיל כיום המרכז לאוריגמי תוכנית שלום, המבוססת על התורה כבסיס לדיאלוג בין ילדים ישראלים לפלשתינאים וכן הקים עמותה המקדמת את השלום וההיכרות בין הצדדים באמצעות האמנות הזו. * מעבר לכך, אומרת מירי גולן, האוריגמי הוא כלי נהדר ליצירת קשר בין הסבים (והסבתות, כמובן) לבין הנכדים. הפסיכולוגית הקלינית שירלי אילת-גרינברג כותבת על כך באתר המרכז לאוריגמי, דרך סיפורה האישי: "אמנות האוריגאמי (קיפולי הנייר) הינה יצירה הבונה הרמוניה וקסם מיוחד. הקסם שבאמנות האוריגאמי אינו מתבטא בהכרח בתוצר הסופי, אלא בשיתוף הפעולה והמכנה המשותף הנוצר בין המקפלים. כלומר, החן שבאמנות האוריגאמי הוא ביכולתו ליצור חיבור בין אנשים ככלל, ובפרט בין ילדים למבוגרים. במסגרת עבודתי בבית הספר 'ברושים' ברמת אביב, היכרתי מורה מיוחדת בשם יהודית אילת. מידי פעם היתה יהודית נכנסת לכיתת הלימוד ומשתתפת בשיעורים ביחד עם הילדים. יום אחד פנתה אלי וביקשה להגיע אלי, באופן פרטי, עם הנכד. יהודית אכן הגיעה אחת לשבוע בקביעות עם הנכד עידו, ובמהלך הקיפולים נוצרה הרמוניה בין הנכד לסבתא יהודית, אשר הותירני נרגשת ונסחפת אחרי החיבור שנוצר ביניהם. "בעקבות הקשר המשותף פנתה אלי מורה נוספת, אך היא ביקשה ממני להכין לה מודלים של קיפולים לנכדיה. רק אז הבנתי כמה מיוחדת היתה סבתא יהודית בגישתה, שהתבטאה בכך שקיפלה ביחד עם הנכד, ולא קיפלה עבורו או ניסתה להרשימו במודלים מוכנים. בעיני סבתא יהודית העיקר לא היה בתוצר הסופי, אלא ביצירה המשותפת עם הנכד. הקשר המיוחד, העבודה המשותפת, המחישו את המיוחדות של אמנות האוריגאמי ואת המיוחדות של סבתא יהודית, אשר לימים הפכה לחברתי הקרובה. מאמר זה פונה לסבים וסבתות במטרה להמחיש איך אפשר, באמצעות אמנות האוריגאמי, למצוא עולם משותף ופורה עם נכדיהם. שנות האוריגאמי של בני ואמי "לעידו יש סבתא מאד מיוחדת" - אמרה מירי גולן, מלכת האוריגאמי שלנו. עידו הוא בני, וסבתא שלו, אמי יהודית אילת, נפטרה ביוני 2001. לזכרה אני כותבת, אך גם למען הנצחת הדינמיקה המיוחדת שנוצרה סביב האוריגאמי, ושאני כאמא, שהיא גם פסיכולוגית קלינית, יכולתי לחזות בה ולחוות אותה ואת חשיבותה. ההיכרות בין אמי לבין מירי יצרה קשר מאד מיוחד, שבתוכו השתלבו שעות רבות של עשייה משותפת בקיפולי נייר. מירי הדריכה, והמקפלים היו עידו וסבתו, ביחד.הפעילות העדינה של הקיפול, יחד עם חוויית ה'ביחד' הרגשית והיצירה, היוו שדה התפתחותי נרחב עבור עידו, וסחפו למעשה את כולנו. ההתפתחות שהתאפשרה בעזרת האוריגאמי היתה על פני תחומים רבים: ברמה הקוגניטיבית (של תהליכי החשיבה) היתה כאן הזדמנות לעידו לתת ביטוי ליכולותיו; ברמה של הפעילות הוויזו-מוטורית (תיאום יד-עין) ניתנה לילד אפשרות לבטא ולפתח מוטוריקה עדינה בצד עיסוקיו הספורטיביים. ברמה הרגשית היה בפעילות האוריגאמי מרכיב מרגיע מאד. הריכוז הנדרש וההנאה מהתהליך ומהתוצר עזרו לעידו לארגן את האנרגיות שלו למקומות חיוביים ובונים; וברמה הבינאישית היתה זו חוויה של סבתא ונכד בעשייה משותפת, קשר המתווך באופן לא מילולי ומאד מקרב. ברמה החברתית נעשה עידו מעורב באופנים שונים דרך האוריגאמי. הוא הכין קיפולים כמתנות, לימד את חבריו ונשאב ממש לכל האירועים שבהם מירי הקימה מרכז אוריגאמי. פעמיים בחר עידו להתחפש בפורים ל'מלך העגורים' ול'מלך הקיפולים'. וכך פעלו יחד מירי, סבתא ונכד ליצירת תחפושות מופלאות מקיפולי נייר. כשסבתא יהודית היתה חולה מאד, עידו קיפל לה עגור ענקי שישב מולה כל העת בסלון. בשבת עידו הציע לקפל לה 1000 עגורים להחלמה. אני הצעתי שיקפל בינתיים 3 באופן סמלי, שאוכל להביא לבית החולים. באותו יום יהודית נפטרה. שלושת העגורים נמצאים עד היום בתנועת מעוף על הפיקוס שאבא שלי הביא לגינה של יהודית בסלון, כשראשם מופנה לכיוון השמיים.