חיים בסרט

גיבורי הסרטים של הקולנוען רן ברנר הם לאו דווקא דמויות ידועות שם, למרות שהיו גם כאלה. אלה בעיקר אנשים מבוגרים שעברו דבר או שניים בחיים, והם או בני משפחתם החליטו להנציח את סיפורם בסרט, למען הדורות הבאים. הסיבה להפקת סרט ביוגרפי כזה יכולה להיות יום הולדת עגול, יום נישואין, או מנגד - לכתו של אדם אהוב לעולמו.

"הרגע שבו המרואיין סיים לענות על שאלה הוא ההזדמנות להוציא את הדברים הכי יפים", אומר ברנר. מסיבה זו הוא נוהג להמתין תמיד דקה או שתיים לפני השאלה הבאה, כדי ללכוד את אותן אמיתות שיוצאות במקרה, אך יכולות להפוך לליבו של הסרט.

ברנר בן ה-66, תושב חניאל שבעמק חפר ויליד קיבוץ אפיקים, למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב. בהמשך עבד בטלוויזיה בכבלים כעורך ומפיק, ביים תכניות בוקר לזכייניות ערוץ 2 והפיק סרטי תדמית למוסדות ולגופים גדולים. לצד העשייה הקולנועית לא ויתר כל השנים, כאיש ההתיישבות העובדת, גם על החקלאות. "כשהייתי על הטרקטור התגעגעתי לחדר העריכה", הוא מספר, "ובחדר העריכה התגעגעתי לטרקטור". בין לבין, עסק בחינוך בלתי פורמלי וכיהן בתפקידים שונים בתנועת הקיבוצים והמושבים.

מצטלמים בתחנות החיים כדי להחיות את התקופה

 משלבים ראיונות עם דמויות רלוונטיות מחיי גיבור הסרט, צילומים, מכתבים וקטעי ארכיון. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

כיום הוא יוצר במסגרת החברה שהקים, "ברנר הפקות", סרטי תדמית, הדרכה ומצגות עסקיות, אבל נתח גדול מעבודתו תופסים הסרטים הביוגרפיים. חומרי הגלם שלו הם ראיונות מצולמים, שאותם הוא עורך עם הגיבורים ועם דמויות רלוונטיות בחייהם, צילומים, מכתבים, תעודות וקטעי ארכיון תקופתיים מצולמים. "יש בזה הרבה עבודת תחקיר וככל שהדמות יותר מעניינת, אני מכין את עצמי ליותר ימי צילום".

- אתה מבקש מהמרואיינים לרענן את הזיכרון באיזשהו אופן לפני הראיון?

"אני לא אוהב לומר מראש על מה נדבר. לדעתי אסור לתת למרואיין הכנה, כי אז נדמה לו שהוא כבר סיפר את הדברים. גם אם ישכח משהו ברגע האמת, אפשר להשלים בפגישה הבאה. חשוב לי להוציא אמירות אותנטיות ומאד חשוב שייצאו גם רגשות, אפילו בכי. אחד הדברים שאני משתדל לא לעשות זה לראיין בבית. אני נוסע עם המרואיין לצלם בתחנות חייו, כדי להחיות את הדמות ואת התקופה".  

- מה קורה כשלמזמין הסרט אין בסיפור החיים הרבה "בשר"?

"אין דבר כזה. לכל אחד יש סיפור מעניין. אולי לדור שלנו כבר לא יהיו, אבל לדור הקודם, זה שהקים את המדינה, יש הרבה מה לספר ותמיד מתגלים במהלך העבודה פרטים מעניינים. אם זה על השואה, העלייה, החינוך והמנטליות במקום שבו גדלו. זו היתה תקופה מרתקת".

- מה חשוב כדי שסרט ביוגרפי יהיה גם מעניין, מעבר להנצחת חייו של אותו אדם?

"חשוב שנושא הסרט לא יהיה רק הגיבור עצמו, אלא גם התקופה שבה חי ופעל ולכן אני משתדל לראיין אנשים שליוו אותו החל מהילדות. שכנים, חברים, מורים, החברה הראשונה, חברים מהצבא וכיו"ב. כל תקופה בחיים חשובה בעיניי, ומשפיעה על התקופה הבאה".

"בסרט שנועד לשמש כזיכרון למשפחה השיקולים הם אחרים"

"לכל אדם יש סיפור מעניין". רן ברנר בחדר העריכה. צילום: עדי כץ

יש גם מי שמבקש לתעד את עצמו בזמן אמת, כמו אמנית בת 64 שחלתה בניוון שרירים, והיא ובני משפחתה רצו להנציח את שנותיה האחרונות. "ליוויתי אותה במשך שנתיים לאורך ההתפתחות של המחלה", מספר ברנר. "בסרט המוגמר שילבתי את ההיסטוריה שלה, מילדה למשפחה פעילה באצ"ל ועד לניסיונות הנואשים ללמוד לצייר בפה, לאחר שהיד כבר לא יכלה להחזיק את המכחול.

"מכיוון שלא מדובר בסרט דוקו לטלוויזיה, אלא בכזה שנועד לשמש כזיכרון למשפחה, לא הסכמתי לבקשתם ללוות אותה עד רגעיה האחרונים. בשלב שבו הפסיקה לדבר הפסקתי את התיעוד וערכתי את הסרט. בסרטים כאלה, בעיקר סרטי זיכרון, השיקולים הם אחרים ולא תמיד מכניסים הכול. יש אחריות כלפי הלקוח".

מהצד השמח יותר, גם פגישת מחזור יכולה להיות סיבה למסיבה, או ליתר דיוק לסרט, כמו זה שברנר הכין לאחרונה לקראת מפגש של 100 בוגרי פלוגה בנח"ל, לרגל 50 שנה לגיוסם. "בסרט כזה צריך להביא את הסיפור שמקשר בין כולם", הוא אומר, "אבל חשוב להכניס גם אלמנט רגשי.

"חשוב לחבר'ה לשמוע ולראות את החברים שלהם, אבל קשה להיכנס לכל הסיפורים האישיים, מה גם שאחרי 50 שנה הזיכרונות מתעמעמים. לשמחתי, חלקם שמרו מכתבים מהתקופה שהוסיפו רגש ואותנטיות, ומכיוון שהם הצטלמו אז המון, היו לא מעט תמונות. בראיונות שאלתי אותם על העבר, מנקודת המבט של היום. המסקנה העיקרית היתה שהדבר החשוב ומה שנשאר בסוף, אלה החברים".   

 [#middleBanner] 

חגיגה נחמדת: לחגוג יום הולדת בגיל מבוגר

מה תאריך הלידה שלכם אומר עליכם?

תגידו צ'יז: כך תפיקו צילום משפחתי מוצלח

איך לסדר אלבום משפחתי דיגיטלי?

חיים שכאלה: צוואה מצולמת לדור הבא

הצטרפו לקהילת הצילום של מוטק'ה