כך החלמתי מסרטן העור: מקדמת הגנה

בימי ילדותי ונעוריי, בשנות ה-70-60 של המאה הקודמת, להיות שזוף היה כמעט חובה חברתית. שיזוף שידר נעורים, בריאות וסקסיות ולכן בכל שבת בעונה החמה וכמעט בכל יום במהלך החופש הגדול, נהגנו להפקיר את הגוף לשמש על שפת הבריכה או הים, לבושים בבגדי ים מינימליים ומרוחים בשמן אגוזים להגברת האפקט. איש לא דיבר אז על נזקי הקרינה והשם "מלנומה" (סרטן העור הממאיר ביותר) היה מוכר בעיקר לרופאי עור. מי שנשרף והתהדר בעור אדום, שלפוחיות או קילופים, מרח קצת אשל ובכך סיים את תהליך הריפוי.

אבל במהלך השנים, נזקי השמש הפכו ידועים יותר, וגם אני, שבכלל לא שייכת לקבוצת סיכון (לא בלונדינית או ג'ינג'ית כחולת עיניים, לא לבנת עור במיוחד, לא מנומשת, לא מנוקדת בשומות וללא היסטוריה משפחתית) מילאתי אחר ההוראות והלכתי לים רק אחר הצהרים (והרבה פחות מבעבר), מרוחה בשכבה עבה של קרם הגנה.

ובכל זאת, לפני כמה שנים הופיעה על אמת ידי נקודה מסתורית, שרופא העור ביטל בתחילה כ"שום דבר", אך לבסוף התגלתה כמלנומה, ומכיוון שמדובר ביד שמאל, אשר סופגת קרינה גם מחלון המכונית בזמן נהיגה, ההנחה היתה שהגורם הוא חשיפת יתר לשמש.

להימרח, להימרח, להימרח

הנחיה ברורה להישמר מהשמש. צילום אילוסטרציה: shutterstock

הניתוח היה קצר: אשפוז של כמה שעות והביתה, ללא טיפולים נוספים. נותרו רק הביקורות הקבועות אצל רופא העור לבדיקת שומות, ובעיקר הטראומה וההתעסקות עם הסטטיסטיקה, שניבאה לי 95 אחוזי הישרדות לחמש שנים (תמיד יכול להיוותר תא סרטני שיחליט להתנחל ולהתרבות). עברו מאז שמונה שנים והנקודה (שיש המכנים את שכמותה "נקודות חן") כבר לא איתנו. אני, לעומתה, דווקא כן.

במהלך התקופה, קיבלתי הנחיה ברורה להימנע מהשמש. לא רק בים, אלא גם בחצר הבית, ברחוב ובמכונית. נאלצתי לחבוש כובעים רחבי שוליים, ללבוש בגדים ארוכים גם בקיץ, להתקין צלונים לחלונות המכונית ולהימרח, להימרח, להימרח. אבל החרם שהטלתי על השמש הוביל לבעיה אחרת: מחסור בוויטמין D, שעלול להגביר את הסיכוי לסרטן או למחלות אוטו-אימוניות כמו טרשת נפוצה וסוכרת.  

חכמים בשמש: חשיפה יומיומית מוגבלת

המירוץ אחרי ויטמין D. צילום אילוסטרציה: shutterstock

בשונה מוויטמינים אחרים, ויטמין D אפשר לקבל כמעט אך רק מהשמש. מדובר בקבוצה של חמש תרכובות אורגניות מסיסות בשומן, המגבירות את היעילות של ספיגת סידן ממערכת העיכול למחזור הדם ומשום כך הוא חיוני למניעת הידלדלות העצמות. בנוסף יש לו גם תפקיד בוויסות החלוקה של תאי הגוף ושל המערכת החיסונית ולכן המחסור בו עלול לגרום להיווצרות מחלות.

כיום מוסיפים את הוויטמין למוצרי מזון מתועשים כמו מוצרי חלב ודגני בוקר, אבל הדרך הטובה ביותר היא עדיין חשיפה לקרני השמש. עם זאת, גם בארצות שטופות שמש כמו ישראל, לחלקים גדולים באוכלוסייה חסר ויטמין D. שגרת חיים של בית ועבודה משרדית לא מאפשרת קליטה מספקת של קרני שמש ומי שחי בעיר מקבל עוד פחות מהן בשל מסך הערפיח, הבנייה הגבוהה, והקמפיינים נגד השמש שעשו את שלהם.

המסקנה שלי היא שהדרך הנכונה עוברת באמצע: לא להיטגן בשמש, אבל גם לא להימנע ממנה לחלוטין. חשיפה יומיומית של 15-10 דקות בשעות הצהרים, בשרוולים קצרים וללא מסנן הגנה, מספקת את הקצבה היומית של ויטמין D, משפרת את מצב הרוח ולא חושפת לסכנות. חוץ מזה, נעים לצאת מהמזגן מדי פעם, אפילו בימים כאלה. בנוסף, כדאי לזכור שאם לא תבקשו מרופא המשפחה לכלול גם ויטמין D בבדיקות הדם לא בטוח שהוא יזכור את זה בעצמו. במקרה שמגלים שהרמה נמוכה ניתן לבקש מהרופא מרשם לתוסף (רצוי בטיפות שספיגתן קלה יותר).

מחפשים תשובות לשאלות רפואיות? הצטרפו לקהילת הבריאות של מוטק'ה

בזכות המחלה יצאתי לחיים חדשים 

איזה משקה יכול לעזור במניעת סרטן העור?

למה שלא תנצלו את השהות בשמש לטיול במים?