מחלות רשתית: כך ניתן להפחית את הסיכון לאובדן ראייה

הרשתית היא השכבה הפנימית של העין המכילה תאים רגישים לאור. תאים אלה קולטים את האור שמגיע לעין, וממירים אותו לאותות עצביים המועברים למוח, שם הם מתורגמים לתמונה שאנו רואים. מחלות רשתית עלולות לפגוע בראייה ואף להוביל לעיוורון. 

אחת ממחלות הרשתית הנפוצות, שמהווה את הגורם המוביל לעיוורון בגיל המבוגר היא ניוון מקולרי גילי (AMD) – מחלה כרונית ניוונית של מרכז הראייה ברשתית, שלרוב פורצת לאחר גיל 55. המחלה יכולה להופיע בצורתה היבשה או הרטובה, לפגוע עם הזמן במרכז שדה הראייה ולגרום לטשטוש, עיוות ובמקרים מתקדמים אף לכתם כהה במרכז הראייה. כתוצאה מהפגיעה המרכזית, המחלה עשויה להקשות מאוד על ההתנהלות היומיומית, מכיוון שהיא עלולה לפגוע ביכולת לבצע פעולות בסיסיות כמו קריאה, כתיבה, נהיגה, בישול, צפייה בטלוויזיה, הבחנה בפרטים וזיהוי פנים.

מחלת רשתית נוספת, המהווה גורם מוביל לעיוורון בגיל העבודה, היא רטינופתיה סוכרתית (DR), שאחד מהסיבוכים שלה היא בצקת מקולרית סוכרתית (DME). גם מחלה זו פוגעת במרכז הראייה. סוכרת היא מחלה מערכתית כרונית, וכאשר אינה מאוזנת, היא עלולה לגרום לפגיעה בכלי הדם באיברים שונים, בין השאר בלב, בכליות, בעצבים ובעיניים. פגיעה בכלי הדם ברשתית עשויה להתבטא בהופעת בצקת במרכז הראייה ואף באיסכמיה – מצב בו חסימת כלי דם מונעת אספקת דם וחמצן תקינה לרשתית. בצקת מקולרית סוכרתית שאינה מטופלת עלולה לגרום להופעת כתמים כהים, לטשטוש ראייה, ליצירה של כלי דם לא תקינים ולדימומים. בדיקות עיניים תקופתיות יכולות לאתר פגיעות עיניות בזמן, לאפשר טיפול מוקדם, ובכך למנוע לרוב התקדמות של המחלה ואף עיוורון.

לפני כשני עשורים החל השימוש בהזרקות תוך עיניות של נוגדי החלבון VEGF (Vascular endothelial growth factor) במחלות אלו, והן חוללו שינוי משמעותי בטיפול. הזרקה של התרופה לחלל העין מקטינה את הגירוי ליצירת כלי דם שאינם תקינים, ומצמצמת את חדירות כלי הדם וכך מקטינה את הסיכון לדימום, דלף ובצקת ברשתית.

מחקרים גדולים הוכיחו שההזרקות מעכבות את התקדמות מחלות רשתית אלה. בנוסף, בחלק מהמטופלים, ההזרקות אף מובילות לשיפור משמעותי בראייה, שלא היה מתאפשר בעזרת טיפולים קודמים מהעבר כמו לייזר.

עד לאחרונה, מטופלים נדרשו להזרקה לרוב אחת לחודש-חודשיים. כיום – בזכות טיפולים מתקדמים, ניתן ברוב המטופלים לרווח את הטיפול ולהפחית את תדירות ההזרקות, ולהגיע לתדירות הזרקה של אחת לשלושה-ארבעה חודשים ולעיתים אף יותר. הטיפולים מבוססים על עיכוב פעילות קולטני ה-VEGF על ידי היקשרות לחלבונים המפעילים אותם. קיים טיפול עם מנגנון פעולה כפול, המעכב גם את פעילותו של קולטן נוסף על ידי עיכוב חלבון שנקרא ANG-2 המעורב בהתפתחות המחלה. בחולי בצקת מקולרית סוכרתית, במקרים בהם התגובה לנוגדי VEGF אינה מספקת, אפשרות טיפולית נוספת היא שימוש בסטרואידים.

חשוב לזכור שמדובר ברוב המקרים בטיפול כרוני, והצלחתו תלויה בשמירה על הרצף הטיפולי. אם לא מקבלים את הזריקות בתדירות המותאמת למטופל עקב אי הגעה לטיפולים, המחלה עלולה להתקדם ולהביא לפגיעה בראייה באופן שלעיתים קשה לתקן. לצערנו, למרות זאת, מטופלים דוחים לעיתים טיפולים או מפסיקים לקבל את הזריקות.

"מפספסים" טיפולים

קיימים מספר גורמים שפוגעים בהיענות לטיפול בהזרקות תוך עיניות.

למרות שההזרקה עצמה אורכת שניות ספורות ומבוצעת תחת הרדמה מקומית, במטופלים רבים עדיין קיים חשש מביצוע הזריקה, גם באלו המטופלים בזריקות מזה חודשים ואף שנים.

בגיל המבוגר, מחלת העיניים מהווה לרוב רק מחלה אחת מתוך אוסף של מחלות שדורשות מהמטופל ומלוויו להגיע לבדיקות וטיפולים שונים, במרכזים שונים. ההגעה למרפאה פעם אחר פעם לצורך קבלת הזריקה, מהווה גם היא עומס משמעותי על המטופלים ועל בני המשפחה, שנדרשים במקרים רבים ללוותם ולעתים להפסיד ימי עבודה. במקרה של בצקת מקולרית סוכרתית, המחלה פוגעת פעמים רבות באנשים בגיל העבודה, ולצורך ההזרקות, צילומי המעקב וביקורי הרופא להם הם נדרשים, הם נאלצים להפסיד ימי עבודה רבים.

לצד זאת, לעיתים ישנו פער בין האופן בו המטופלים חווים את הטיפול לבין הצורך הרפואי בהתמדה בטיפול לאורך זמן. כך למשל חולים עם ניוון מקולרי גילי המגיעים לטיפול בשלב מוקדם וזוכים לשיפור בראייה בעקבות הטיפול, לפעמים חושבים שאין צורך להמשיך בו, ולא תמיד מבינים שמדובר במחלה כרונית. חולי ניוון מקולרי גילי אחרים מפסיקים טיפול משום שאינם חשים בשיפור, אך לא בהכרח מבינים שהזריקות הן אלו שמעכבות את התקדמות המחלה ועשויות למנוע פגיעה קשה הרבה יותר בראייה. אנשים עם פגיעה קשה בהיקף הרשתית על רקע סוכרת עשויים עדיין לראות טוב ולא להבין את הצורך בטיפול, שיכול למנוע החמרה במצבם וירידה בראייה בהמשך.   

ד'ר שולמית שורץ, צילום: מירי גטניו 

8 המלצות מעשיות שיסייעו לשמור על הראייה 

הראייה שלנו חשובה לצורך תפקוד, שמירה על איכות החיים ועל העצמאות. ריכזנו מספר עצות שיסייעו למי שמקבל טיפול בהזרקות תוך עיניות למחלות רשתית:
 

לערוך תיאום ציפיות: חשוב לעשות תיאום ציפיות עם הרופא המטפל בנוגע לטיפול. חשוב להבין מה מטרת הטיפול, כיצד ובאיזו תדירות יינתן, את תופעות הלוואי האפשריות, הצפי לתגובה ומה עשוי לקרות ללא טיפול. חשוב להבין שמדובר במחלה כרונית והמשמעות היא, ברוב המקרים, טיפול שדורש היענות לאורך שנים.

להכיר את האפשרויות הטיפוליות: המטרה שלנו כיום היא לנסות ולהקטין את תדירות ההזרקות עד כמה שניתן. בשנים האחרונות, חברות התרופות מפתחות תכשירים שמאפשרים להגדיל את המרווח בין הטיפולים, וכיום יש תכשירים שניתנים להזרקה בחלק מהמטופלים אחת ל- 3-4 חודשים ואף יותר.

להיצמד להמלצות הרופא: הצלחת הטיפול תלויה בהיענות לטיפול. חשוב להקפיד על המלצות הרופא ולהשתדל שלא לפספס בדיקות או טיפולים במרווחי הזמן הנדרשים. 

להביא מלווה לטיפולים: ליווי בן משפחה להזרקות, מומלץ גם לטובת התמיכה הנפשית וגם לצורך הסיוע בהתנהלות, לאחר קבלת הטיפול. כאשר קרובים מלווים מטופלים עם מחלות רשתית לבדיקות ולטיפולים, תיתכן הקלה בהתמודדות ושיפור בהיענות לטיפול.

להימנע מהזזת תורים: אלא אם באמת אין ברירה, מומלץ להשתדל שלא להזיז תורים. שיבוש רצף תוכנית הטיפול עלולה לפגוע בהצלחתו.

להכניס את התורים ליומן: ברגע שמקבלים תאריכים לתורים, מומלץ להכניסם ליומן של המטופל ושל המלווים.

לספר ולשאול: חשוב לשמור על תקשורת טובה עם הרופא המטפל. דברו עמו על קשיים או חששות, דווחו על תופעות לוואי אם יש כאלו, שאלו והתעדכנו לגבי חידושים בטיפול ואל תחששו לשאול שאלות.

לעשות משהו נחמד עבור עצמכם: מומלץ לעשות משהו שעושה לכם טוב לאחר כל טיפול.
 

ד״ר שולמית שורץ היא רופאת עיניים בכירה ומנתחת, מנהלת היחידה לטכנולוגיות מתקדמות ברשתית, במערך העיניים במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב).
 

יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון לאוגוסט 2025. למידע נוסף יש לפנות לרופא המטפל.
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ.