מחקרים: עזרה לזולת מאריכה חיים

הרגשתם פעם תחושה נעימה בכל הגוף אחרי שעזרתם לאדם לסחוב מצרכים או לעבור את הכביש? ובכן, אתם לא לבד. התופעה אף זכתה לכינוי The Helper's High - מונח שטבע לראשונה החוקר אלן לוקס. במחקר שערך בקרב 3000 משתתפים, מצא לוקס ש-95% מהם מרגישים טוב כשהם עוזרים לאחר.

ואכן, רבים מעידים שדבר לא העניק להם את מידת הסיפוק שמעניקה להם העזרה לזולת, וגם המדע תומך בכך. ד"ר דיוויד ר. המילטון מספר  בבלוג שלו על התופעה, ומדגיש שזה פשוט בטבע שלנו. למעשה, המוח שלנו מחווט כך שהוא מעניק לנו 'פרס' – ולעיתים רבות מספר פרסים במקביל – על פעולות של חמלה, של אדיבות ושל נתינה, במסגרת התנדבות קבועה או עזרה מזדמנת.

נראה שככל שאנו עוזרים יותר (עד לגבול מסוים), אנו מיטיבים, לפני הכול, עם עצמנו. ולא מדובר רק על תמיכה או על טיפול באדם אחר. מתברר שגם טיפול בבעלי חיים ואפילו בצמחים משרת מטרות דומות – לראייה גינון, ובפרט הניסוי המפורסם שבו קיבלו קשישים אחריות על טיפול בעציץ, והדבר כנראה העניק להם משמעות ושיפר את מצבם.

על המניעים לנתינה דובר רבות, וכאן אנחנו רוצים דווקא להתרכז בתועלות שלה. לא משנה מה גרם לנו לתמוך במישהו, נראה שעצם ההתנהגות מתגמלת אותנו במישורים מגוונים. ראשית, נמצא שהתנהגות אלטרואיסטית מפעילה מרכזי מוח מסוימים שמשחררים אנדורפינים המייצרים תחושה טובה. מעבר לכך, כפי שמסבירה ד"ר לפסיכולוגיה שרי בורג קרטר ב- - Psychology Today העובדה שחוללנו שינוי בחייו של אחר יכולה להוביל לתחושת סיפוק. היא ממליצה לא להרגיש אשמה בעקבות רגש טבעי זה, ולהסתכל על כך כעל בונוס.

לאתר מהות החיים לחצו

התנדבות של 4 שעות בשבוע הפחיתה סיכון ליתר לחץ דם

גם טיפול בבעלי חיים ואפילו בצמחים משרת מטרות דומות של משמעות, ומשפר את תוחלת החיים. צילום: Shutterstock

העזרה לזולת, שבמקרים רבים נמצא באותו רגע במצב פחות טוב משלנו, גם מסייעת לנו להעריך את מה שיש לנו, ולהוקרת תודה כשלעצמה נמצאו במדע יתרונות רבים. יתרון נפשי נוסף שמספקת התנהגות אלטרואיסטית הוא הסחת דעת מההתמודדויות שלנו. למעשה, מציינת קרטר, מחקר מצא שאנשים עם סרטן או כאב כרוני ש'ייעצו' לבעלי מצב זהה חוו שיפור ברמות הדיכאון והמצוקה, ואפילו חשו פחות מוגבלים עקב מצבם. מחקרים אחרים הראו שהתנדבות מגבירה את תחושת המשמעות, במיוחד אצל מי שעיקר זהותם לא נקבעת על ידי עבודה או הורות.

מעשים טובים אם כך ואלטרואיזם ככלל בהחלט משפיעים עלינו, ולא רק מנטלית. מעבר לתחושת שמחה ואושר, מחקרים רבים מצאו שאקט של אדיבות תורם לבריאות הפיזית שלנו, כולל הפחתת הסטרס ושיפור במערכות הלב, החיסון והעצבים. אחד מהם, שפורסם בכתב העת Psychology Aging מצא שהתנדבות בת 4 שעות בשבוע שיפרה את לחץ הדם בקרב גילאי 50 ומעלה, והפחיתה סיכון ליתר לחץ דם ב-40% לעומת מי שלא התנדבו.

ומה יותר פיזי מזה: חוקרים מאוניברסיטת באפלו מצאו  קורלציה בין נתינה לסיכון מופחת למוות מוקדם, בעיקר בשל צמצום הסטרס שנתינה מביאה בעקבותיה. מחקר אחר מצא שאנשים המתנדבים על בסיס קבוע כלשהו חיים יותר, זאת בהנחה שהמניע היה לעזור לאחר (להבדיל מהנאה מיתרונות הנתינה).

הצד הנותן – מרוויח יותר אפילו מזה שמקבל

 
במחקר נמצא כי התועלות של הנותן עולות על אלו של המקבל. צילום: Shutterstock 

מרבית המחקרים הקיימים בדקו בנפרד את הצד הנותן והצד המקבל. ד"ר טריסטן אינאגאקי מאוניברסיטת פיטסבורג וד"ר נעמי אייזנברגר מאוניברסיטת קליפורניה עשו משהו קצת אחר – הם ערכו מחקר במטרה להשוות בין התועלות של הנותן לאלה של המקבל. במחקר שפורסם ב-2016 בכתב העת Psychosomatic Medicine הם מצאו, כי ברמה הנוירו-ביולוגית, הענקת תמיכה חברתית עשויה להועיל לנותן יותר מלמקבל.

המשתתפים במחקר נשאלו לגבי מצבים שונים של קבלה או נתינה ותמיכה. למשל, כשחיפשו 'להישען על מישהו' או ביקשו למצוא דרכים לעודד חבר. הן המקבלים והן המעניקים דיווחו על צמצום תופעות פסיכולוגיות שליליות. אבל יותר מעניין מה שמצאו החוקרים כשביצעו דימות של אזורי המוח השונים (fMRI) שמופעלים בנתינה - לעומת אלו שמופעלים בקבלה.

מתברר שהתועלות של הנותן עולות על אלו של המקבל, באופן שבא לידי ביטוי בשלושה אזורים במוח המופקדים על תחומים שונים: הפחתה של פעילות הקשורה במתח, הגברה של פעילות הקשורה בתגמול והגברה של פעילות הקשורה לטיפול .(Caregiving) למעשה, סריקות המוח הללו הראו פעילות בקרב נותני התמיכה אך לא בקרב המקבלים. כך, למשל, כשהמשתתפים קיבלו תרגיל במתמטיקה בתור משימה מלחיצה מנטלית, אלו שעזרו לאחרים חוו הפחתה ברמת הסטרס שנגרם מהמבחן, בעוד שאלו שקיבלו את העזרה לא נהנו מיתרון זה. לא כדאי למהר לראות במחקר הזה הוכחה לעדיפותו של צד כלשהו. מחקרים אחרים מצאו יתרונות לא מועטים גם בקבלת עזרה, מעבר למובנים מאליהם.

עזרה עם הנכדים תעניק לכם עד 5 שנים נוספות לחיות

טיפול בנכדים במינון הנכון מאריך את חיי הסבים והסבתות בעד 5 שנים. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

נתינה, אפוא, מתגמלת אותנו באופן פיזיולוגי ממש, ולמרבה השמחה, החיים מזמנים עבורנו הזדמנויות רבות ליהנות מתגמול זה, בין אם באופן חד פעמי ובין אם במסגרת קבועה כלשהי. אחת הדוגמאות הבולטות לנתינה מתמשכת היא סבא וסבתא שעוזרים עם הנכדים.

היקף ואינטנסיביות הטיפול בקטנטנים משתנים מאחד לשני, אבל מתברר שיש היבטים אוניברסליים. גם כאן, חוקרים ממכון מקס פלאנק בברלין ומאוניברסיטת באזל הסבירו, כי התועלת של נכדים מקשר עם סביהם ידועה, אבל על התועלת ההפוכה נערכו פחות מחקרים. הם רצו לבחון האם קשר טיפולי כזה מועיל לשני הצדדים. מחקרם, שפורסם בכתב העת Evolution and Human Behaviour בסוף 2016, מצא שטיפול בנכדים במינון הנכון מאריך את חיי הסבים והסבתות בעד חמש שנים.

לאור הנאמר עד כה, אם חושבים על כך זה אך הגיוני: הסבים נוהגים באדיבות ובנדיבות הן כלפי ילדיהם והן כלפי נכדיהם. זה אמור להפוך אותם לבעלי תוחלת חיים ארוכה יותר מלכתחילה. אבל חמש שנים הן משך זמן משמעותי בהרבה ממה שנחקר בספרות הכללית. מדוע? אחד ההסברים האפשריים הוא שמדובר כאן בעזרה ניכרת יותר מבחינת הנותן, ואולי מבחינה אבולוציונית אנחנו פשוט מתוכנתים להשקיע יותר בצאצאים שלנו.
[#middleBanner] 

הסבר נוסף לעלייה המשמעותית בתוחלת החיים של הסבים, מעבר לעזרה ולטיפול באחר, שכשלעצמם 'שווים' כמה שנים, הוא שמדובר כאן גם בפיתוח מערכת יחסים עם משפחה. מעבר לכך, המדע כבר הראה כי קיימים יתרונות קוגניטיביים למטפלים, כנראה בשל הפעלת אזורים שונים הנובעים מאופי הקשר, וכן הפחתת סיכון לדיכאון. ויש למטבע הזה גם צד שני, כפי שמסבירה החוקרת הראשית, סוניה הילברנד: היעדר קשר כלשהו לנכדים יכול להשפיע באופן שלילי על בריאותם של סבים וסבתות.

הילברנד מוסיפה גם ש"הקשר הזה יכול להיות מנגנון שיש לו שורשים עמוקים בעבר האבולוציוני שלנו, כשהטיפול בילדים היה קריטי להישרדות המין האנושי". מחברי המחקר הבהירו ש"שמירה על ילדים הותירה בקשישים חותם בצורה של מערכת הורמונלית ועצבית, שהיוותה בשלבים מאוחרים יותר תשתית לאבולוציה של התנהגויות כמו שיתוף פעולה ואלטרואיזם בין בני אדם, גם כשאין ביניהם קשר משפחתי", ועל כן הדבר השפיע על אורך חייהם ושיפור אורח החיים.

נתינה הדדית מחזקת את תחושת הקהילתיות 

עצם ההיזכרות בפעולות נתינה מצדנו, להבדיל מקבלה, מניעה אותנו לעזור שוב. צילום: Shutterstock 

כאמור, החיווט שלנו הוא כזה שנותן לנו פרס כשאנחנו נחמדים לזולת, פרס הכולל עונג כימי המתורגם בין היתר לתחושות של שמחה וסיפוק. ואולי הגמול האולטימטיבי הוא תחושת המשמעות שההשפעה על חיים של אדם מעניקה לנו. כך או כך, המציאות היא שכשאנחנו מתנדבים ועוזרים לאחר אנחנו לא רק יוצרים עולם טוב יותר, אלא 'אני' שמח יותר, מסופק יותר, בריא יותר, כזה שיכול לתפקד ביעילות גבוהה יותר ורוצה לתת יותר, והעובדה שהיא מרגישה לנו טוב מסייעת לנו להמשיך וליצור מעגל של נתינה הדדית שמחזק את תחושת הקהילתיות.

בהקשר זה מעניין לציין את ההשערה של  חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה, ולפיה עצם היזכרות בפעולות נתינה מצדנו, להבדיל מקבלה, מניעה אותנו לעזור שוב.

סביר להניח שהתחושה הטובה שנלווית למעשים של נתינה תורמת לפופולריות שלהם, ובניסוח הפוך - אם הנתינה לא הייתה מלווה בגמול כלשהו, לא בטוח שהייתה נפוצה כפי שהיא. מנקודת מבט אבולוציונית, בחיים בחברה יש למנגנון הגמול תפקיד חשוב בהישרדות, שכן לעזרה הדדית יש כוח רב בייצוב ובשמירה על קהילה, וקהילה חזקה, מצדה, מחזקת מאוד את סיכויי השרידות של הפרט מול איומים חיצוניים. ייתכן אף שהעוזרים לאחרים נהנים ממעמד חברתי טוב יותר ואף מסיכויים טובים יותר להעביר את תכונותיהם הלאה.

טיעונים אלה עומדים מאחורי השוללים את קיום המושג 'אלטרואיזם', שכן נתינה נשענת על הרווח האישי של הנותן והופכת אותו למניע, ובמילים פשוטות - לטענתם מדובר בנתינה לשם קבלה.

ואכן, התועלות האישיות הרבות שצומחות מעזרה לזולת הובילו לאינספור דיונים האם קיים דבר כזה, אלטרואיזם. אבל אולי, כפי שמציע המילטון, במקום להגדיר את זה אפשר להתבונן על התופעה כחלק מהטבע שלנו. במהלך האבולוציה התפתח גמול ביולוגי-פסיכולוגי-חברתי להתנהגויות אדיבות. כפי שהמילטון אומר, אנחנו לא עוזרים כדי להרגיש טוב – אנחנו עוזרים פשוט כי עזרה לזולת היא בגנים שלנו, גם אם ה'גנים' הם ערכים חברתיים שאנו סופגים מלידתנו והם שיוצרים אצלנו את החיווט המדובר. ובמילים שלו: "אני מעדיף להשאיר את הדיון הזה לאקדמיה. בינתיים, אני מתכוון להיות אדיב".

לכתבה באתר מהות החיים לחצו כאן

רוצים לחיות יותר? תעזרו עם הנכדים

הסוד לאריכות ימים: לא להפסיק ללמוד

לחיות עד 150 שנה

"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

"ההתנדבות נותנת לנו הזדמנות לעשייה"

המכורים להתנדבות: "זו סיבה לקום בבוקר"

המדריך המלא למתנדב המתחיל