ממלחיית אלביס ועד בקבוק ברנדי נדיר

הם לא נבוכים לומר שמדובר בחיידק, ואפילו מעיזים להודות בחיוך שמדובר באובססיה. עבור האספנים, אספנות היא כבר מזמן לא רק תחביב, ולרבים היא כמעט מקצוע. הם נמצאים בזה כמעט בכל רגע פנוי, מחפשים, רוכשים, קוראים. לא פעם מדובר באוספים יקרי ערך, אבל כשמגיעים לשיחה על כסף, הם מעדיפים לדבר על ערך רגשי. ארבעה אספנים שונים פתחו לנו את הדלתות אל אוספים מרהיבים, וסיפרו מה הוביל אותם דווקא לאוסף הזה, מה הדבר הכי מטורף שעשו בשביל פריט ומה הם מקבלים מהתחביב התובעני.

מרים אבני ואוסף המלחיות והפלפליות

אוסף הכולל 700 זוגות של מלחיות ופלפליות. מרים אבני וחלק מהאוסף, צילום באדיבותה

לפני 32 שנה מרים אבני (58) המתגוררת בגשר הזיו, נשואה פלוס שלושה, החליטה לממש את אחד מחלומות חייה – אוסף מלחיות ופלפליות. "תמיד רציתי, אבל אצל ההורים הייתה דירה קטנה", היא מספרת. האוסף המרהיב כולל 700 זוגות של מלחיות ופלפליות, רובו מונח בהוד והדר בוויטרינה במטבח ביתה וחלקו בסלון, וכן, היא יודעת בדיוק איפה כל זוג נמצא.

הפלפלייה והמלחייה, למי שחשוב לדעת, שודכו יחד במאה ה-17 בצרפת, עת החליטו הצרפתים שלא טוב לה למלחיה לעמוד על השולחן לבדה, וחיפשו לה זיווג. הפלפל נבחר כתבלין הראוי ביותר לעמוד לצדה. החורים של המלחייה בדרך כלל רבים יותר, "אבל יש מקומות בעולם שזה הפוך", אומרת מרים.

באוסף שלה אפשר למצוא מלחיות ופלפליות בצורות שונות: בובה של איש שלג - כשהראש הוא המלח והגוף הוא הפלפל, בתים ואתרים מכל מיני מקומות בעולם כמו מגדל פיזה ומגדל אייפל, בעלי חיים, כלי נגינה ואפילו מלחיה בצורת אלביס פרסלי. "יש לי זוגות של מלחייה ופלפליה שמשלימים אחד את השני, למשל סינדרלה והנעל", היא אומרת. "ממוזיאון החיות בטנסי שבארה"ב קניתי מלחייה ופלפליה בצורת אסקימוסי ואיגלו המחוברים במגנט".

 היום היא לא אוספת הכל - רק את המיוחדים. חלק מאוסף המלחיות והפלפליות של אבני, צילום באדיבותה

מה היה הדבר הכי מטורף שעשית בשביל להשיג זוג כזה?

"אני לא נלחמת, אבל בתקופה שקנינו ב-EBAY בעלי נלחם על מלחייה ופלפליה 'סינדרלה והנעל' במכרז, וזכה. פעם בשנה יש בארה"ב קונגרס מלחיות, ואני מקווה יום אחד להגיע לשם. לפני כמה שנים מישהי שהייתה נציגה ישראלית בקונגרס מכרה את האוסף שלה, וקניתי אצלה הרבה זוגות. משחת שיניים ומברשת שיניים, חווה והנחש על עץ, פופאי ואוליב".

אין מלחייה שיותר יקרה לה מאחרת, מרים אוהבת את כולן. "היום אני לא אוספת הכל, רק את המיוחדים", היא מספרת. "יש לי מלחיות של האמיש, השמן והרזה, טלוויזיה ורדיו של פעם. אין כמו לקום בבוקר, להיכנס למטבח ופשוט להסתכל עליהן. רק מי שאוסף יכול להבין את זה". ואם שאלתם את עצמכם באיזה מלחיות היא משתמשת לארוחות המשפחתיות, התשובה היא במלח רץ פשוט. היפות והמיוחדות, כמו אצל רוב האספנים, הן לתצוגה בלבד.

אלי פיכמן ואוסף התקליטים

אוסף תקליטים מגיל 15. אלי פיכמן וחלק מהאוסף, צילום באדיבותו

אלי פיכמן (55), נשוי פלוס שניים מרמת השרון, מורה להיסטוריה ולאזרחות, אוסף תקליטים מגיל 15. "יש לי טעם אקלקטי ואוסף מאד גדול של שנות ה-60 וה-70, מהפאנק ועד הגל החדש באנגליה, ארה"ב וישראל כמובן", הוא מספר. "יש לי גם מוזיקת מעליות, ועטיפות מיוחדות של תקליטים כמו האלבום "תעמדו' של להקת 'ג'טרו טאל', שפתיחתו מגלה את דמויות חברי הלהקה עומדות. יש לי גם את העטיפה המקורית של האלבום 'הצד האפל של הירח' של פינק פלויד, שבצד אחד מופיעות מילות השירים ובצד השני שני פוסטרים".

בתעשיית המוזיקה, פיכמן נחשב כבעל אוסף התקליטים הגדול ביותר בארץ, ואולי גם בעולם. מדובר בערך ב-10,000 תקליטים. הוא אמנם התחיל לאסוף כנער, אבל החשיפה האמיתית לסצנת המוזיקה קרתה אחרי הצבא, כשהגיע ליריד תקליטים באנגליה. התקליט הראשון שלו היה בוטלג לא רשמי מהופעה של הביטלס ביפן מ-1966, שרכש בחנות תקליטים בארץ. לאורך השנים הצליח להשיג כמה תקליטים מאד נדירים, שעבור אספנים רבים הם הגביע הקדוש. תקליטון הכריסמס הישראלי של הביטלס הוא אחד כזה.

"בשנות ה-60 הביטלס הוציאו כל שנה תקליטון חג מולד למועדוני המעריצים באנגליה ובארה"ב", הוא מספר. "הראשון יצא ב-63' והאחרון ב-69'. זה היה שילוב של ברכות עם קולאז'ים מוזיקליים, ובדיחות מכל מיני שירים שלהם. ב־1968 חברת ישראדיסק שהפיצה את תקליטי הביטלס בארץ הייתה אמורה להוציא את התקליט הלבן הכפול. העלות הייתה מאד יקרה, כי בתוך התקליט היה פוסטר וארבע תמונות. הם החליטו להקים בישראל מועדון מעריצים, ולהוציא את תקליטון הברכה לחג המולד. ההדפסה נעשתה בארץ, ועליה נכתב מסר בעברית. יש היום בארץ ובעולם לדעתי רק שישה כאלה".  

תקליט נדיר נוסף באוסף של פיכמן, הפעם ישראלי, הוא התקליט הראשון של הצ'רצ'ילים שיצא ב-69'. "יש כאלה שקוראים לתקליט 'הצ'רצ'ילים', אבל האמת שזה תקליט הפסקול של הסרט 'מקרה אישה'", הוא מספר על התקליט ששוויו מעורך היום ב-3000 דולר. "הוא נמכר רק במאות עותקים, וחובבי פסיכדליה בעולם מחפשים אותו בנרות".

 התקליט הראשון והנדיר של הצ'רצ'לים - מוערך היום ב-3000 דולר. צילום: באדיבות אלי פיכמן

יש תקליט שכולם רוצים ואין לאף אחד?

"תקליט של הביטלס שיצא ב-61' לפני שהלהקה הפכה להצלחה. הם הקליטו שני שירים באולפן בייתי בליברפול, חיפשו דרך התקליטון הזה להשיג אמרגן וחוזה הקלטות. אז הקליטו שיר של באדי הולי, 'זה יהיה היום', ועוד שיר מקורי שלהם בשם 'למרות כל הסכנות'.  התקליט הגיע לטכנאי הקלטות שמכר אותו למישהו באלפי לירות שטרלינג. אותו אחד הציע אותו במכירה פומבית ב-150 אלף לירות שטרלינג. פול מקרתני בעצמו שלח אנשים לקנות אותו. בשנות ה-90 מקרתני החליט להדפיס עשרה עותקים שמסתובבים היום בעולם, אבל התקליט המקורי נמצא אצל מקרתני בכספת, ואין לזה מחיר".

פיכמן רוכש את התקליטים המאכלסים את האוסף שלו בעיקר דרך ירידים וחנויות יד שנייה, ולכל התקליטים שלו, למקרה שתהיתם, הוא האזין לפחות פעם אחת. וכן, הוא עשה כמה דברים מטורפים בחייו כדי להשיג תקליט. "בשנות ה-80' לא היה אינטרנט, והייתי עוקב אחרי פרסומים של אנשים שהציעו תקליטים למכירה דרך עיתונים מחו"ל", הוא מספר על מקרה לדוגמה. "היה תקליט נדיר של להקת פאנק בשם 'הארורים' שמאד רציתי, ובחור ממנצ'סטר הציע אותו למכירה. בזמנו היינו צריכים לקבל אישור על הוצאת כסף למטבע חוץ. בסופו של דבר הצלחתי להוציא כסף מזומן ושלחתי אותו במעטפה לאנגליה. לא קיבלתי את התקליט. נסעתי עם חבר שלי למנצ'סטר. הגענו לשם בלילה. אני זוכר שפתחה לנו בחורה, הבחור נלחץ ורץ להביא את התקליטים".

הדי אור ואוסף בקבוקי האלכוהול

 כמעט קשה להאמין, אבל כל מה שמופיע כאן זה בקבוקי אלכוהול. צילום: באדיבות הדי אור

אוסף בקבוקי האלכוהול של הדי אור (61), נשוי פלוס שתיים מתל אביב, התחיל ממש במקרה. "אחרי הצבא טסתי לארה"ב, והדיילת שאלה את הנוסעים מי רוצה משקה", הוא נזכר. "ביקשתי שתראה לי את הבקבוקים, ובחרתי את זה שהיה הכי יפה. אחרי כמה שעות היא עברה שוב, ולקחתי את הבקבוק השני הכי יפה. בדרך חזרה עשיתי את אותו הדבר.

"בטיול לקנדה הכרתי את אשתי שהיו לה 20 בקבוקים, ואז התפרצה המחלה", הוא מחייך. תוך כדי ליקוט האוסף הבין הדי שהבקבוקים שהכי מעניינים אותו הם דווקא הישראלים. יש לו בקבוקי יין של 'כרמל מזרחי' מהמאה הקודמת, ואוסף גדול של בקבוקי ברנדי 'סטוק' מ-1938. "כל הבקבוקים מלאים", הוא אומר, "בקבוק פתוח הוא כאילו פגום". בנוסף, יש באוסף שלו בקבוקי ויסקי מלפני 100 שנה. "יין לא יחזיק מעמד תקופה כזאת". בקבוק היין הכי ותיק באוסף הוא של 'כרמל מזרחי', שלפי התווית שלו הדי מעריך כי יוצר בשנים 1902-1906. "יש לי גם תוויות של יין בלי בקבוקים מ-1894".

 גם כאן לא מדובר בפסלים דקורטיביים או בטלפון ישן, אלא בבקבוקי אלכוהול לכל דבר. צילום: באדיבות הדי אור

ומה הדבר הכי משוגע שעשה בשביל להשיג בקבוק? "אני לא חושב שזה משוגע", הוא צוחק, "אבל מישהו התקשר אלי באחד הלילות בשעה 23:00, ואמר לי שיש לו ארבעה בקבוקים בשבילי. לא היה בהם משהו ממש מיוחד, אבל אלה היו בקבוקים שאין לי. הגעתי אליו בחצות כדי לקחת אותם".

להדי יש היום 6,000 בקבוקי אלכוהול באוסף, חלקם מאוחסנים בבית, חלקם במחסן וחלקם במוזיאון. הפריטים הכי יקרים רגשית שיש לו הם תוויות של בקבוקים מעיירה יהודית בשם לובומי, מגבול רוסיה פולין, שם הייתה תעשיית אלכוהול מאד ענפה. העיירה הושמדה במלחמת העולם השנייה. הדי הוא גם אספן מספר אחת של מוצרי אל-על, וממש במקרה, דרך אוסף הבקבוקים, הגיע אל אחד הפריטים המרגשים באוסף של חברת התעופה: ספר הטיסה שבה הגיע אייכמן לארץ.

"הגעתי לביתה של מישהי שיצרה איתי קשר, ואמרה שיש לה בשבילי אוסף בקבוקים מיניאטוריים", הוא מספר. "היא סיפרה שאבא שלה היה בצוות האוויר של 'אל-על' והראתה לי ארגז שרצתה למסור למוזיאון חיל האוויר. היא לא הייתה לגמרי שלמה עם מסירתו למוזיאון, וזכרה שאבא שלה אמר לה שכאשר יגיע האיש הנכון, היא תדע לתת לו את הארגז. 'הנה, הארגז הזה בשבילך' אמרה לי. התברר שאבא שלה היה בצוות שהביא את אייכמן לארץ, ובתוך הארגז היה ספר הטיסה מ- 1960. זה היה מאד מרגש".

ד"ר פדרו זוניגה ואוסף פריטי המלונאות

 אוסף של פריטי מלונאות הכולל למעלה מ-40 אלף תוויות של בתי מלון. צילום באדיבות ד"ר פדרו זוניגה

ב-2001 החליט ד"ר פדרו זוניגה (61) מתל אביב, נשוי פלוס שניים המלמד ניהול בתי מלון במוסדות אקדמיים בארץ, לכתוב ספר על ניהול בתי מלון בעברית, בשביל הסטודנטים שלו. הוא התחיל לחפש מידע על ההיסטוריה של המלונאות, ומאז, לדבריו, לא עוזב אותו החיידק.

"התחלתי לאסוף חומרים כדי להעשיר את הספר ויזואלית עם תמונות, מסמכים, גלויות, מדבקות של מזוודות וכיו"ב, וזה כל כך תפס אותי שלא הצלחתי לעצור", הוא מספר. "עד כדי כך שעזבתי את הספר המיועד והתחלתי לכתוב ספר על תולדות המלונאות בארץ. אני רוצה להאמין שיש לי את האוסף הכי גדול בעולם של תוויות שהיו מניחים על מזוודות מסוף המאה ה-19". ב-2010 ראה אור הספר המדובר: עב כרס בן 1,000 עמודים בשם "מי יתנני במדבר מלון אורחים".

הפריט הראשון באוסף של פדרו היה גלויה מצוירת של מלון בשם 'ירושלים', שפעל במושבה הגרמנית-אמריקאית ביפו. בניגוד לאוספים רבים, האוסף של פדרו רובו ככולו ניירת, כך שאין לו הרבה בעיות אחסון - הרוב נמצא בארונות בבית שהוקצו לטובת האוסף, וחלק שמור בכספת. באוסף של פדרו למעלה מ-40 אלף תוויות.

הפריט הראשון באוסף - גלויה של מלון "ירושלים". צילום באדיבות ד"ר זוניגה

מה הפריט הכי מיוחד באוסף שלך?

"יש לי תווית מזוודה שהודפסה במלון 'דו פארק' ב-1898, לכבוד ביקור הקיסר וויליאם השני שנפגש עם הרצל בארץ".

מה הדבר הכי מטורף שעשית כדי לרכוש פריט?

"התחננתי. זאת הייתה תמונה של אורחים חדשים שהגיעו למלון קאמיניץ בירושלים, מראשית המאה ה-20. התמונה הייתה שייכת לאדם בשם יגאל פרידמן, שביקש תמורתה מחיר משוגע, אז פשוט התחננתי שייתן לי אותה במחיר סביר, עד שהסכים".

 [#middleBanner] 

אספנות: תחביב עם תשוקה (וקצת אובססיה)

אספנות כדרך חיים: תערוכת ישראליאנה הנודדת

אל תזרקו: כך תצרו אמנות נפלאה מזבל

לא מאוחר להתחיל: 5 משחקים למבוגרים

תחביב חדש ליום הולדת 70

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה