עוצמת הרכות: לגעת במקומות העמוקים ביותר

בדמיוני אני מיטלטלת בין הגלים על דוגית שטה, מפרשיה שניים. אריאלה משולם, מטפלת בשיטת "עוצמת הרכות", מנענעת אותי ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, בשכיבה על הגב ועל הצד, דרך המותניים, הכתפיים, הראש, הרגליים ובכל צורה אפשרית. הנענועים מתחזקים ונחלשים לסירוגין ותוך כך אני מתבקשת לנשום עמוק, נשאלת לתחושותיי ומוזמנת להפליג בים האסוציאציות. תחושות מהילדות עולות לפתע, תמונות נשכחות, אולי זיכרון הנענוע המרגיע בידי אמא אי שם בינקות. אחרי כל זה אני קמה מהמיטה רגועה בהרבה ממה שנשכבתי בה. זה עושה משהו, אין ספק. 

שיטת "עוצמת הרכות" היא שיטת ריפוי הוליסטית, הנעשית באמצעות נענוע מתמיד, ותוך בדיקת התחושות הפיזיות והרגשיות שהוא מביא. תוצאות בשטח מראות שבכוחה לסייע בהפגת לחץ נפשי ותופעות של מחלות כרוניות. ניסויים הראו את האפקטיביות שלה בין השאר באנשים מבוגרים עם סוכרת, פרקינסון, בעיות שלד, חוסר תנועתיות, כאבי מפרקים, עייפות כרונית, בצקות, לחץ דם גבוה, עצירות ובעיות נשימה. ברובד הרגשי הטיפול משפר את המודעות העצמית, את הדימוי העצמי ואת התקשורת עם עצמנו ועם הסביבה.

בחדר הטיפולים שלה ביישוב בת חפר, לצלילי פכפוך מים, מסבירה לי משולם לפני הטיפול שהיא תשמש כ"מפעימה" ואני עומדת להיות ה"מופעמת", זאת כיוון שהתנועות מותאמות לקצב פעימות הלב של עובר ברחם (אך נעשות גם במקצבים אחרים המזכירים חוויות חיים). "המקצב המוכר מרגיע את מערכת העצבים", היא אומרת, "והנענוע מנער ומזרים את נוזלי הגוף, משמן את המפרקים, משפר תנועתיות, מאזן את אונות המוח ומשחרר סרוטונין ואנדורפינים, שמביאים לתחושת הנאה ושמחה". 

טיפול למודעות דרך הגוף

את עוצמת הרכות, או Holistic Pulsing"" פיתחה ד"ר טובי בראונינג, נטורופתית ישראלית, בוגרת הקולג' הבריטי לנטורופתיה ואוסטיאופתיה, שהתגוררה ועבדה ברחבי העולם והקימה בישראל מרכז ללימוד השיטה. ספרה "עוצמת הרכות" (Gentle Miracles), תורגם לשפות שונות והשיטה נלמדת בעולם.

"זה לא עיסוי, אבל זה מגיע לכל הרקמות", אומרת תמר וילק מקיבוץ מעברות, מטפלת בכירה בשיטה. "כשמנענעים תינוק, כשמתנועעים בשעת תפילה, כשמשפשפים מקום כואב, התנועה מרגיעה. היא גם נוגעת במקומות העמוקים ביותר. לגוף יש מה לומר, ואנחנו מקשיבים וחוקרים. יש בזה הרבה דמיון מודרך. זה למעשה טיפול למודעות דרך הגוף".

ענת קסורלה ממושב קדרון, מנהלת המרכז הבינלאומי לשיטה המכשירה מטפלים, מגדירה את בסיס הטיפול כשילוב בין קצב ליסוד המים. "הנענוע העדין של הגוף, בקצב לבו של עובר, בין 120 ל-160 פעימות בדקה, יוצר 'קשר עוברי'. הוא מעורר בגוף את זיכרון ההתפתחות ברחם ומביא לתנאים החיוניים להחלמה, כמו תחושת ביטחון, הגנה וחמימות. הגוף מזהה את המקצבים המוכרים ונרגע, והסרוטונין המופרש מפחית לחץ נפשי ומוריד את רמת הסוכר".


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


חולי סוכרת יכולים, מתברר, להפיק לא מעט מטיפול בשיטה. בניסוי שערכה קסורלה במרפאת הסוכרת בבית החולים "וולפסון" נבדקה השפעת הטיפול בשיטה על רמת ההמוגלובין המסוכרר בדם של 20 חולים בני 41-79. לאחר כמה חודשי טיפול נמצא שיפור במדדי ההמוגלובין אצל 80 אחוז מהנבדקים, בנוסף לירידה במשקל, שיפור בכאבים, ירידה בנפיחויות ובנימול בגפיים, שינה טובה יותר ותחושת שחרור ואופטימיות. השיטה נוסתה בהצלחה גם בבית החולים הגריאטרי "הרצפלד", שם העלתה את רמת הנינוחות במחלקות, הורידה מתחים ושיפרה את האווירה.

הנענוע מעלה תחושות, רגשות, זכרונות

אריאלה משולם, שסיימה לאחרונה את ניהולו של פרויקט למען הקהילה במגזר הקשישים בקיבוץ מעברות, מספרת על הצלחות גם שם. "החלטתי להתמקד בפלח המבוגר של המטופלים, בגלל געגועים לסבתא שלי שהייתי מאוד קשורה אליה", היא מספרת. "היא הייתה חולת סוכרת ונאלצה להיפרד מאיתנו ולעזוב את הארץ לצרפת כמה שנים לפני מותה כדי לקבל שם טיפולים. אני זוכרת את תחושת חוסר האונים שלי כילדה שרוצה לעזור לסבתא ולא יכולה".

אצל מרבית האנשים המבוגרים שאיתם עבדה נתקלה בתחילה בספקנות באשר לתועלת שבשיטה ולצידה נוקשות גופנית. "קשה להם בהתחלה לזרום עם התנועה. הם מאוד נוקשים כתוצאה ממה שעברו בחייהם. הגוף מלא במשקעים ובטראומות מודחקות. לפני הטיפול אנחנו מעלים סוגיה שמפריעה ודורשת שינוי, ואז מגיע הנענוע ומעלה תחושות, רגשות, זיכרונות.

"חולה סוכרת שעבדתי איתו, אדם בן 88 שהגיע למצב קשה, הצליח להוריד בעקבות הטיפול בצורה דרמטית את כמות התרופות שהוא נוטל. הוא ממש השתנה פיזית. הוא נראה צעיר יותר, העור מתוח יותר. הוא שחרר במהלך הטיפול מרירות וכעסים של שנים על אי צדק שנעשה לו בעבר וזה מאוד הקל עליו. אשתו, שגם היא עברה את הטיפול, מספרת שהוא היום הרבה יותר רגוע וסבלני כלפיה. תהליך הגילוי העצמי ששניהם עברו הביא גם לשיפור היחסים הזוגיים שלהם". 

מספר הטיפולים המומלץ הוא 12, במפגשים שבועיים של שעה. "חשוב לעשות את זה לאורך זמן", אומרת וילק, "כי משבוע לשבוע אנחנו נכנסים לרבדים עמוקים יותר - מגלים דפוסי חיים שלא משרתים אותנו, אמיתות מהעבר ששווה לבדוק שוב. הגוף הוא הילד הפנימי שלנו, התינוק שלא שמנו לב אליו. בחיי היומיום אנחנו מקשיבים רק לראש שמתעתע בנו. כאן אנחנו לומדים להקשיב לגוף וזה לא קל, כי לגוף יש שפה שונה. הוא מדבר בתחושות, בדימויים, בתמונות. החפירה הזאת לפעמים מפחידה אנשים. הם מעדיפים להישאר ברובד החיצוני והמוכר, למרות שהם סובלים. עוצמת הרכות נותנת אפשרות להעמיק פנימה, וגם אם עולה פחד - מדברים איתו".