זכיתי להצדיע לרמטכל הראשון יעקב דורי
יולי 1948מחנה 21 כולם מתרוצצים למרק ולנקות את המחנה כהכנה להגעתו לביקור של יעקב דורי הרמטכל הראשון של צבא ההגנה לישראל.. האימונים שעברנו היו מפרכים ועכשיו הוסיפו לנו גם תרגול ת"ס. מצחיק היה לראות את הילדים "הלוחמים" , נערים בני 16-17 בתלבושות ססגוניות שהגיעו עימן מהבית. לפחות הן היו אחידות בצבע החאקי. .יחידה אחר יחידה צעדנו לעבר הבמה המאולטרת עליה היה אמור לעמוד הרמט"כל ולהצדיע לחיילי העתיד.. לא תמיד נשמעו הרגליים לפקודה הנכונה והעונש היה חזרה על התירגול שוב ושוב עד שהיחידה צעדה באופן מלוכד לעבר הבמה.. כמה שעות שינה הפסדנו. עד שלמדנו להצדיע במרוכז אל הבמה הריקה. היום שניקבע לביקור הגיע וכולנו עמדנו זקופים בשמש הקופחת ממתינים לבואו של הרמטכל. . הפקודה "הקשב" שהידהדה בבסיס הייתה הסימן להגעתו . כולנו עמדנו מתוחים ,ממתינים לפקודות התזוזה. אולם נראה שלאף אחד לא אצה השעה.כך עברו הדקות וכנראה שהרמ"טכל נהנה לראות את היחידות כמכלול אחד . מאות חיילים עומדים במגרש המסדרים , חיילים -ילדים שיהוו את הגרעין העתידי של צה"ל. לאחר שהפיק את ההנאה המרבית מהמחזה ניתנה הפקודה והפלוגות החלו לצעוד לעבר הבמה . כמה גאים היינו להצדיע לרמטכל הראשון של צה"ל. צעדנו עם גב ישר וחזה נפוח . היה זה ארוע יוצא דופן . לא בכל יום זוכים להצדיע לרמט"כל וביחוד לרמט"כל הראשון של צה"ל..
אני ב1958 ראיתי את הרמט"כל דדו וגורודיש כמו שאני רואה את עמיתי לעבודה.שירתתי אתם באותו המחנה,ולא ידעתי עד כמה הם חשובים.בדיעבד אני גאה,למרות מה שיחסו לדדו,אני גאה ששרתתי אתו באותו המחנה..(בתור פקידת המחנה)
יתכן וניתן היה להאשים את דדו באי הכנת הצבא ובהזנחת מחסני החרום, אולם הוא חש שהמצרים עומדים לתקוף וביקש לגייס את המילואים ודיין סרב. מכאן יתכן והסיפור על הקונספירציה שנוצרה בין קיסינגר לבין דיין לפיה תפסיד ישראל "בקטן" את המלחמה עם הערכה ל-200 הרוגים על מנת להעמיד את האמרקאים כמצילים ולדחוק את רגלי הרוסים ממצרים. המהלך מבחינת האמרקאים הצליח והרוסים עזבו אולם ישראל חטפה מכה קשה שיכלה להיות חורבן בית שלישי. גם את גורודיש מכרו ולא איפשרו לו להוכגיח את צידקתו.