יש גם הוד ופאר בים האכזר

הים היה שקט וחלק כמו חמאה. דולפינים דהרו משני צידי החרטום משתדלים לשחות בקו אחיד עם מהירות האניה . היה זה שייט תענוגות , כך כינו את המסע בן השבועיים ליוון ולכמה איים מסביבתה וכן ליוגוסלביה שהייתה עדיין מאוחדת. חלק מהנוסעים השתכשכו במימי הבריכה שבירכתי האניה וחלק אחר שיחקו במשחקי המזל ליד שולחן הרולטה,כיאה לתיירים באנית פאר. . .אפשר היה לשמוע את צחוקם של האנשים שנהנו וברכו על שהתמזל מזלם והים היה שקט. חה..גיחכתי בתוכי וחשבתי כיצד ירגישו למחרת כאשר נגיע לאזור הסערות של כריתים. רק מי שהתנסה בכך יודע מה מחכה לנו שם בים ליד כרתים. . רוב הנוסעים היו תיירים ממדינות הסקנדינביות ורק חלקם היו ישראלים. לאחר ארוחת הערב התמלאה הרחבה באורחים שרקדו לצלילי המוסיקה בניצוחה של להקה יוונית. הישראלים כבשו את הרחבה ויצאו בהורה סוערת שסחפה גם את הסקנדנבים הקרים . . היה זה ערב מהנה שסחף את כל קהל הרוקדים. ואז שמתי לב כי הרחבה מתרוקנת לאט לאט. הבנות הישראליות נראו כשהן מתגנבות חרש עם בני זוג בן אם היה זה סגן מפקד האניה או השליש. לא חשוב מה דרגתו העיקר שהיו לו מדי קצין . לאט לאט נעלמו הזוגות והאולם התרוקן. גם אלי הייתה פניה לעלות לסיפון ולבהות במרחבי הים. היא הייתה צעירה ויפה וזכרתי אותה מריקוד ההורה כשהייתה צמודה אלי. אני זוכר גם שהחלפנו מספר משפטים בשיחת חולין. הודעתי שאני מסכים אולם לפני כן אני צריך לשאול את אישתי שעמדה לידי אם היא לא מתנגדת שאתלוה אליה. אני התיחסתי לכך כאל בדיחה . וואו, ראיתי את אי הנעימות על פניה.היא ביקשה סליחה ונעלמה.. חה..חשבתי לעצמי בפעם הבאה אני נוסע לבד.(כלב נובח אינו נושך) למחרת היו בודדים שעלו לסיפון. בדרך כלל נהגו הנופשים לקום בשעה 10 אולם הים הסוער של כריתים נתן את אותותיו. אנשים שכבו במיטות מקללים את הרגע שהצטרפו להפלגה. רבים הקיאו את בני מעייהם.. הייתי בין הבודדים שהעז לצאת לסיפון. הים היה גלי בדרגה נמוכה וההרגשה הייתה שאתה נמצא בתוך מסננת.. זו הרגשה איומה שפוקדת את כולם. אומרים שגם קפטן נלסון, גיבור האומה הבריטית , הקיא עד סוף ימיו. ימאי מתרגל לתפקד במצב כזה למרות ההרגשה הרעה הפוקדת אותו. .הצילצול שהידהד בכל חלקי האניה הכריז על ארוחת הצהרים. . אישתי וקבוצת החברים שלי שכבו על מיטותיהם והחליטו שהם מותרים על הארוחה.. אני זוכר את כניסתי לחדר האוכל. הייתי היחיד שהעז להיכנס. . כל המלצרים ישבו בחוסר מעש על כסאותיהם והיה ברור להם שאף נוסע לא יבוא לארוחה. ראיתי את ההפתעה על פניהם. וכאילו לפי פקודה התייצבו מסביבי שבעה מלצרים כשכל אחד נושא בידו מגש עם מיטב המאכלים. . הראשון הציג את מגש הגבינות. המבחר היה גדול והייתי צריך להעזר במלצר על מנת לדעת מה לקחת. אחרי כן הגיע המלצר עם אבטיח ומלון ואחרי כן המלצר עם מגש הדגים ואחרי כן הבשרים ואחרי כן הסלטים ו.. העוגות. שכבות שכבות של שוקולד וקרם. .הם הלעיטו אותי עוד ועוד ולרגע עלתה מחשבה בראשי שמא הם מנסים לחנוק אותי. .כולם היו יוונים ואף אחד לא שלט בשפה אחרת פרט ליוונית. מה שקלטתי זו רק מילה אחת "אינדקסי" כאשר יצאנו מאזור הסערות חזר הים להיות שקט והחיים חזרו למסלולם . למרות הפאר ולמרות הארוח המקסים אני שונא את הים. כפי שכתבתי בעבר הים הוא אכזר ואני אוהב לראות אותו רק בסרטים. הים האכזר גבה את חייהם של עשרות לוחמים וחלקם לא נודע מקום קבורתם עד היום הזה.