לתקוף או לא א

לאחרונה אנו שומעים לחשושים והתלהמויות על תקיפת הכור באירן. . איני בטוח שהאנשים מודעים לסכנות הן לתקיפת הכור והן לאי תקיפה. לכן מוטב שנדע את הפרטים והסכנות האורבות לנו אם נחליט לתקוף את הכור הגרעיני ובאותה מידה מה תהיה הסכנה למדינה אם נחליט שלא לתקוף ולאירן תהיה פצצה גרעינית הכתבה המפורטת הגיעה במייל והיא תובא כאן בחלקים
לתקוף או לא לתקוף ? זו השאלה... תקיפה ישראלית באיראן ? שיקולים בעד ונגד
הויכוח הציבורי על הצורך, על הערך ועל המחיר של תקיפה ישראלית את תוכנית הגרעין האיראנית חרג מהפסים המקצועיים והענייניים. במאמר זה אנסה לשרטט את השיקולים הענייניים בעד ונגד כדי להחזיר את הדיון למקום ולרמה הראויה לו. המידע כולו מבוסס על מקורות גלויים והמאמר מציג את דעתי והערכתי האישית בלבד. כאמור, הדגש הוא על הצגת השיקולים ? המצפה למצוא תשובה של 'כן' או 'לא' יתאכזב. החיים אינם כל-כך פשוטים
התוכנית האיראנית לייצור נשק גרעיני

ייצור של נשק גרעיני כולל מספר פרויקטים טכנולוגיים מקבילים.
הפרויקט הראשון, שהוא תנאי בל יעבור, הוא ייצור 'חומר-הנפץ' הגרעיני. חומר זה אינו קיים בטבע. ייצורו מהחומרים הטבעיים דורשת טכנולוגיה מתקדמת (פעולה המכונה 'העשרה'). ישנן מספר דרכים טכנולוגיות שונות להפקת החומר. כרגע מעניינות אותנו שתיים: ? בשנות ה-70 בחרו העיראקים לבנות כור גרעיני שייצר עבורם את החומר. יתרונו של הכור הוא שמרגע שהוא מתחיל לעבוד קצב ייצור החומר מהיר יחסית. חסרונו שהוא מטרה בולטת, ואכן ישראל עצרה את הפרויקט הזה על-ידי הפצצת הכור והחרבתו בטרם החל לפעול. לא כל סוג של כור גרעיני מסוגל להפיק את החומר הדרוש ? למשל, באיראן יש כור גרעיני שככל-הנראה אינו מתאים לכך (לפחות ככה טוענים הרוסים אשר סיפקו את הטכנולוגיה לבנייתו ואישוש לכך אפשר למצוא בעובדה שכל הדו"חות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אינה רואה בכור איום או הפרה של התחייבות איראן שלא להפיק את החומר הדרוש לה לנשק) ולכן אינו מהווה איום לישראל. לעומת זאת, אם הכור כבר פעיל ? תקיפתו תגרום לנזק רב בסגנון אסון צ'רנוביל או הכור הגרעיני היפני שנהרס בצונאמי לפני שנה. היקף הנזק תלוי במספר גדול של מרכיבים ואינו מעניינו של מאמרון זה. ? במקום ללכת בדרך של טכנולוגיה זו בחרו האיראנים בטכנולוגיה אחרת ? העשרת החומר הטבעי לרמה הנדרשת לנשק באמצעות סרכזות. אגב, אחרי הפצצת הכור העיראקי גם העיראקים פנו לדרך זו. עובדה זו נתגלתה בעקבות מלחמת המפרץ ב-1991 שאז במסגרת תנאי הכניעה של עיראק היא נאלצה לאפשר לצוותים של ה-או"ם לפרק את מפעלי הסרכזות שהקימה. חסרונה העיקרי של שיטת הסרכזות ביחס לשיטת הכור הוא ששיטת הסרכזות דורשת זמן ממושך יותר להפקת כמות נתונה של חומר. מנגד, יתרון שיטת הסרכזות ביחס לשיטת הכור הוא שהרבה יותר קל להסתיר אותן ולהגן עליהן מאשר להסתיר כור ולהגן עליו. הן פשוט מטרה הרבה יותר קטנה. ישנן טכנולוגיות נוספות ? למשל, זו ששימשה את האמריקנים במלחמת העולם השנייה המבוססת על העשרה באמצעות אלקטרו-מגנטים. העיראקים עסקו בהקמת מפעל מסוג זה וגם הוא פורק אחרי המלחמה ב-1991. בינתיים בשום מידע שהתפרסם אין רמז לפרויקט איראני המבוסס על טכנולוגיה זו. כתחליף לייצור 'חומר-הנפץ' הגרעיני באיראן אפשר לרכוש אותו או לגנוב אותו מיצרן אחר. על אף שנושא זה מככב רבות בסרטי-הפעולה בקולנוע, איני מכיר מקרה כזה שאירע בפועל (יתכן שהיו נסיונות והמידע לא נחשף בתקשורת). בכל המקרים המוכרים לי נמכרו או נגנבו חומרי-הגלם בלבד ולא חומר שכבר עבר העשרה. רק מעט מדינות מסוגלות היום לייצר את החומר המועשר והן שומרות עליו בקפדנות מפני גניבה וספק אם מי מהן תסכים למכור אותו לגורם אחר. הפרויקט השני הוא ייצור מתקן פיצוץ גרעיני. 'חומר-הנפץ' הגרעיני לא יתפוצץ מעצמו. גרימת תהליך הפיצוץ היא עניין מורכב ונדרשת לכך טכנולוגיה ייעודית ומתוחכמת למדי. פיתוח טכנולוגיה זו אינו עניין של מה בכך. הפרויקט השלישי הוא התאמת המתקן הגרעיני לחימוש באמצעותו יובא המתקן למטרה: מטען ב-'מזוודה', פצצה של מטוס או ראש של טיל. לכל אמצעי הובלה למטרה סגולות ומגבלות שונות. הטכנולוגיה הנדרשת להתאים את המתקן לשילוח באמצעות טיל, מסובכת יותר מאשר הטכנולוגיה של פצצה וזו יותר מסובכת מאשר טכנולוגיה של מטען-'מזוודה'. עם זאת, למדינה המותקפת קשה יותר לעצור טיל מאשר לעצור מטוס וקשה יותר לעצור מטוס מאשר לעצור 'מזוודה'. כדי לעצור את ההצטיידות האיראנית בנשק גרעיני די שתעצור באופן מוחלט את אחד הפרויקטים הללו. עם זאת, עדיף כמובן לפגוע בכולם. לסוגייה הטכנולוגית שני פנים: האחד הוא עצם הידע כיצד לייצר ולהשתמש בטכנולוגיה מסוימת והשנייה היא קיום הטכנו