בת חיל

סיפור בדואי איש אחד הלך כמה ימים במדבר, ללא אוכל וללא מים. הלך הלך השמש קופחת על ראשו ולא מצא מים. כבר כמעט כשל כוחו,מאר נואש והנה הרים ראשו וראה אוהל בקרבת מקום.אסף האיש את שארית כוחותיו והזדחל אל פתח האוהל וקרא בלחישה. מים... מים... שמעה האשה שהיתה באוהל את הקריאה. הרימה את שולי האוהל הכניסה את האיש פנימה הושיבה אותו על הכרים ומזגה לקערה מים מתוך הכד. הגיש האיש את הקערה לפיו והחל לגמוע מן המים. כאשר גמע כמה גמיעות, ראה על המים קש צף על המים. הרים האיש ראשו הסתכל על הקש וחשב מה עלי לעשות כעת. יכול היה להוציא את הקש באצבעותיו, אך זה היה עלבון לאשה. על כן נשף על הקש והעבירו לצד השני של הקערה. המשיך לשתות עד שהקש קרב אל פיו. ושוב הפסיק לשתות נשף על הקש והעבירו לצד השני של הקערה. וכך נשף ושתה ונשף ושתה, עד שסיים לשתות את כל המים.אז הגישה לפניו האשה מאכלים מעשה ידיה. אכל האיש שבע, נח, ובטרם אמר ללכת לדרכו אמר לה. אשה, הרשי לי לשאול אותך דבר מה. אני רואה שהאוהל נקי ומסודר, השטיחים משובחים, הכלים נאים והאוכל טעים מאין כמוהו, אז איך זה שהגשת לי מים כאשר קש צף על פניהם, הרי יש בזה חסרון. אמרה האשה: ידוע כאשר אדם צמא מאד הוא יכול לשתות את כל המים שבים בבת אחת. אבל שתיה בהולה יש בה נזק לגוף. אתה באת אלי אדום ופניך לוהטות אני ידעתי שאסור לך לשתות בבת אחת, אבל איך אפשר למנוע מים מצמא,אז קראתי לעזרתי את הקש והוא הכריח אותך לשתות ולעצור , לשתות ולעצור, עד שסיימת את כל המים בקערה והרוית צמאונך. הסתכל האיש על האשה ואמר לה, בת חיל את אשה