דוד גוטמן-האם איחרתי את הרכבת?/משמעות החיים במחצית השנייה של

דוד גוטמן-האם איחרתי את הרכבת?/משמעות החיים במחצית השנייה של החיים מבוא: מהי הלוגותרפיה? זוהי תורה המתמקדת בשאיפהה האנושית מאז ימי האנושות לחיות חיים בעלי משמעות. הפרופסור ויקטור פראנקל[מחברו של הספר "האדם מחפש משמעות"] יצר אותה. פירושה: -טיפול נפשי רוחני באמצעות גילוי משמעות בחיים -היא תיאוריה טיפולית -שיטה טיפולית -פילוסופיית חיים,שעיקרה: *מחוייבות לערכים הומניים *שמירה על כבוד האדם ועצמאותו *זכותו של האדם לבחור ולעצב את חייו-כדי שיהיו משמעותיים עבורו ועבור החברה בה הוא חי. גישה זו לחיים שמה דגש על חשיבותו של המימד הרוחני על האדם.מימד בו כלולה: -שאיפת האדם לחופש -אחריותו כלפי בחירותיו. הן במובנה החילוני והן במובנה הדתי-רוחניות זו נמצאת מעבא לתפיסתו של האדם.היא ניזונה ממשאביו הפנימיים של האדם,ומזינה את זהותו ועוזרת לו לקבל בהבנה וברצון את חייו,כולל זקנותו. הרוחניות גם עוזרת להתמודד עם האובדנים המאפיינים את חיי האדם,בעיקר במחצית חייו השניה. השאלה כיצד להפוך את מחצית החיים השנייה של האדם,ובמיוחד את שנות הזיקנה ,לתקופה בעלת משמעות-הופכת להיות קריטית לבני אדם רבים יותר ויותר. זאת מכיוון ש: כיום חיים בעולם קרוב לחצי מליארד בני אדם מעל לגיל 65,ומספרם הולך וגדל בישראל חיים היום קרוב ל- 663,000 קשישים,דהיינו למעלה מחצי מליון וכמובן המספר במגמת עליה.בזמן הקמת המדינה[1948]הקשישים היוו רק 3% מכלל האוכלוסיה! את הגידול המספרי באוכלוסיה הקשישה וה"טרום קשישים"[אנשים שעברו מחצית חייהם וגילם נע בין 45-64]מסבירים בין היתר בעליית תוחלת החיים שעומדת היום על ממוצע של כמעט 80 שנה. שאלת משמעות החיים עולה כל פעם מחדש בחיי האדם לא רק בזקנותו [אם זכה לאריכות שנים],אלא גם בשעות משבר,אובדן כלשהו,נכות,מחלה,אהבה נכזבת,פיטורין מעבודה,יציאה לפנסיה מוקדמת כנגד רצון האדם. או אז צפות ועולות השאלות: -למה לחיות? -למה לייחל? -למה לסבול? -האם לא עדיף לסיים את החיים עכשו כל עוד אני מסוגל לכך במקום להמשיך לסבול ולכאוב? -מה ערך לחיים שבלאו הכי מסתיימים במוות? לכן,אומר המחבר דוד גוטמן,מחובתינו כחברה לסייע למי שחי ב"ריק קיומי",ללא מטרה ותכלית ולסייע לו למצא תכלית ומטרה ?אשר תמלא את חייו במשמעות ותתן להם טעם. כולם אמורים לרצות בזה וגם הצעירים שהם הקשישים של המחר.גם הם יצטרכו להתמודד עם השאלות המטרידות של כל אדם המזדקן בימינו: -מה משמעות חיי? -האם עשיתי את שהוטל עלי? -האם ניצלתי את ההזדמנויות שהחיים הביאו לי? -האם התמודדתי בכסוד עם השינויים שנקרו בדרכי? -האם הייתי ער לזמניות של החיים? -האם לא "איחרתי את הרכבת"? ולכן,ההזדקנות המוצלחת בימינו הופכת להיות אומנות בפני עצמה שעל כל אדם ללמוד את יסודותיה. היא נזקקת לנכונות האדם המזדקן לפתח את כשרונותיו וכישוריו המולדים החבויים בתוכו,את כל חוכמת החיים שרכש במסעו בחייו,כדי לזכות במשמעות העיקרית של החיים כדי שיוכל להתרומם לדרגה הגבוהה ביותר של הקיום האנושי: להיהפך ל"מנטש",לבן אדם,במלוא מובן החיים. ואני אומר במלוא הצניעות את תובנתי לעת הזאת ולסיכום, שכל מה שעבר האדם עד הזדקנותו לא בא לו אלא כדי להכשירו לימי זקנתו.וזאת גדולת האדם, מרגע היותו יכול ומסוגל בצעירותו,להחל ולאסוף את הנסיון,התובנות והחוכמות כדי להגישם לעצמו כשי לעת זקנתו.זה המבחן האמיתי להשקעה שהשקיע האדם במסע חייו[ובהחלט לא מדובר רק בחומר...].