בגידת האב 2

סמי הקשיב למכתב בשקט ואמר: "יוסף ! אתה חברי הטוב, אני לא יודע מה לעשות...אספר לך את סוד חיי, אולי תוכל לעזור לי בעיצה. אני מבולבל ולא יודע מה להחליט ... האם עלי לבקר את האיש שטוען שהוא אבי? אבל קודם אני אספר את הסיפור מתחילתו". הוא שלף מתיקו תמונה של אישה כבת ארבעים..פניה חרושים קמטים ובעינייה אותו מבט נוגה של סמי. לאחר מכם הוציא תמונה נוספת של בחורה צעירה בשנות העשרים בערך ואמר:" אלה הן אימי ואחותי...אמי המסקנהשסבלה כל כך ונלחמה את מלחמת הקיום הקשה כדי לגדל אותנו... ואחותי היפה והמשכילה שהיתה כל הזמן לצדה של אימא כדי לעזור ולנחם. הן כל אוצרי וכל מה שיש לי בחיים" הוא לגם מהקפה החם והוסיף:" אמי גדלה במשפחה מרובת ילדים בבגדד. הוריה שידכו לה את אבי שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנה.הוא לא היה אדם יציב..לא היתה לו עבודה קבועה ואת מעט הכסף שהתשכר בזבז על משחקי מזל ומשקאות חריפים. רוב הזמן היינו שנעזרים בהורים של אימא שדאגו לכל מחסורינו. כעבורש שנה מהנישאון נולדה אחותי. מצבנו הכלכלי הלך והתדרדר. אבא נעשה עצבני ותוקפני וטען כי אין הוא יכול להתמודד עם קשיי החיים בבגדד וכי הוא החליט לנסוע להודו, שם יש לו קרובים שיכולים לעזור לו.אימא ומשפחתה התנגדו לצעד פזיז כזה, אך לא עזר להם כלום. את ההחלטה יש לקיים וכך אבא, אימא והתינוקת עלו על אונייה בדרכם להודו. אני נולדתי באונייה שהיתה בדרכה להודו. הגענו שלניו-דלהי שבהודו. גם שם לא שפר מצבו של אבי. הוא לא עבד...היה כל הזמן עצבני ותופני וטען כי מקור כל הרעה הוא באימא ובנו הילדים, וכי אם הוא היה לבדו בלי ההכרח לדאוג לפרנסת משפחה היה לו טוב יותר. אימא היתה שומעת את העלבונות בשקט וכך היה?? שבאחד הימים , יצא מהבית בבוקר ולא חזר יותר....הוא נעלם כאילו האדמה בלעה אותו לאחר חיפושים רבים ובירור עם קרוביו נודע לנו כי הוא ברח מאיתנו...ברח מחובתו המוסרית כאב הדואג לפרנסת משפחתו. הוא עלה על אונייה בדרכו חזרה לעיראק. עזב אותנו ללא פרנסה, בחוסר כל ובארץ זרה ועויינת.לא היה לנו מה לאכול בבית, המים והחשמל בבתינו נותקו ובע הדירה איים להשליך אותנו לרחוב.אימא נאלצה לעבוד כמשרתת בבתי יהודים עשירים. עבדה מבוקר ועד לילה עד כדי אפיסת כוחות. בלילות עשתה את עבודות הבית: בישול, כביסה,גיהוץ, וניקיון. היא הקפידה שנופיע בהופעה נאה, נקיים, מלובשים בבגדים מגוהצים. היא הקפידה על חינוכנו חינוך במוסדות ההכי טובות בניו-דלהי. כך גדלנו וחונכנו ואילו אימא הלכה ודעכה...הלכה והזדקנה ללא עת... המצב הזה נמשך שנים רבות. אחותי גדלה ונעשתה בחורה יפה ומשכת..החילה לעבוד כפקידה בבית מסחר של אחד היהודים העשירים. בערב המשיכה ללמוד באוניברסיטה. למדה מינהל עסקים. עבודתה של אחותי הקילה במעט אל העול שהיה מוטל כולו על אמי. סוף סוף יכלה אימא להפחית משעות עבודת ולהראות מעט נחת. הבחורים רדפו אחרי אחותי וביקשו את קרבתה.אך היא ידעה כיצד לדחות את כולם.היה בחור אנגלי שמאוד אהב אותה והתחנן להינשא לה, אך היא סירבה לעזוב את אימא בהדו.