בגידת האב 3

היה בחור אמריקאי "דוד" שהתעקש להינשא לאחותי ולקחת אותה עמו לארצות הברית. אחותי התנגדה ואמרה שלא תעזוב את אימא לבדה בהודו. אימא הפצירה באחותי להסכים לאך היא עמדה בסירובה. היתה אומרת? "איך אוכל לעזוב אותכם...אם אעשה זאת אהיה כמוף אבא, אבגוד בכם כפי שהוא בגד". דוד הבטיח כי לאחר שיסע עם אחותי יעשה את הכל כדי לקחת אותנו אליו לארצות הברית. הם נישאו בחתונה מפוארת . אימא רוותה נחת. הפסיקה לעבו ועברה לגור בבית פרטי נאה ומטופח באחת המשכונות העשירות של העיר. דוד ואחתי הפצירו באימא שתעזוףב את הודו ותהגר לארצות הבירית אל[ך היא סירבה ואמרה שהיא כבר רגילה לחיים בהודו ולכן תדחה את ההחלטה לעוד מספר שנים. כך זה נמשך...הייתי עם אימא בהודו עלד גיל 16 ואז שמעתי על הקמת מדינת ישראל . החלטתי לעלות ארצה ולשרת בצבא. אימא התנגדה ואמרה כי היא עזבה את אחותי ואינה רוצה לעזוב גם אותי. הצטרפתי לתנועה הציונית וכשהגעתי ליל 18 החלטתי לעלות ארצה. את אימא שכנעתי לעבור לארצות הברית עם אחותי. הבטחתי לאימא כי בבוא הזמן גם אני אצטרף אליהם. כך עליתי ארצה לבדי ואימא הצטרפה לאחרתי בארצות הברית. כל תם ונשלם הפרק של הודו. בהגיעי ארצה הייתי מלא חרטה וייסורי מצפון. "ככיצד יכולתי לעזוב את אימא כפי שאבא עזב?? החלטתי החלטה סופית כי אני אצטרף אל המשפחה בארצות הבירית. אך איני יכול לעשות זאת לפני סיוף השירות הצבאי. כעת...לאחר שאני אסיים את השירות הבצאי בעוד ששה חדשים, הופיע מי שטוען שהוא אבי ...האדם שכה שניאתי וכה חלמתי על היום בו אוףכל לנקום ממנו ...היום הזה הגיע.... איני יודע מה לעשות... האם להתעלם ממנו ולעזוב אותו למות בייסורים ?האם עלי לפגוש בו ולהראות לו איזה שנאה אני רוחש לו? רציתי שהנקמה התהיה קשה ומכאיבה. תייעץ לי מה עלי לעשות?" . אמרתי לו כי עליו לפגוש את אביו ולשמוע מה בפיו: "לא תוכל לסלוח לעצמך לעולם אם לא תראה אותו לפני מותו" אמרת לו. סמי נראה רגוףע יותר ואמר שהוא כן יפגוש את אביו כבר מחר. "זו תהיה נקמתי באדם שאני כה שונא. כן מחר אני אפגוש אותו". אמר ונרדם מיד. הוא קיבל חופשה מיוחדת של שבועיים בהם לא שמעתי ממנו שום דבר. לאחר השבועיים הוא חזר לפלוגה, התיישב ליד המיטה כשהוא רגוע , אך המבט העצוב שבשעיניו לא השתנה. "אני מוכן לספר לך את סוף הסיפור, אספר לך את הכל ולא אחסיר שום פרט". הוא אמר. הלכתי לבית החולים וראיתי לפניי אדם זקן ותשוש, מאוד חולה, את פניו וחלקי גופו כיסו פצעים רבים. פניו היו מעוותות. שערו היה פרוע, לא היה מגולח, וניתן היה לראות את הסבל הרב שהוא סובל . עיניו היו עצומות, היה רדום ונראה כמו מסומם מרוב התרופות עמדתי לצד המיטה ולא הפסקתי להביט בו הבטתי בהנאה באדם המיוסר השוכב מולי. הרגשתי שהאלוהים נקם אשת נקמתה של אימי בשל כל העוול שגרם לנו. הוא הרגיש בנוכחתי, פתח את עיניו וקרא בקול אדיר שלא האמנתי שאדם במצבו יכל להוציא קול רם כזה: "זה אתה סמי !!בני היקר..תודה שבאת לראות אותי". עניתי בבוז: "כן..זה אני וכל התענגוף הוא שלי. נעים לי לראות אותך מעונה ומיוסר. כשתמות יוטב לנו כולנו". הוא ניסה להתיישר דמעות זלגו מעיניו כשהוףא מביט בי.....