החאג'

אף אחד לא ידע את שמו כולם הכירו אותו בשם חאג'. בוא גר בלב הכפר סומייל באחת החושות שהיו בסביבה הבתולית. .ליד החושה בנה חאג' תנור אפיה עשוי בטון ששרת את תושבי הסביבה ערבים ויהודים.
הכפר סומייל שכן בלב תלאביב והשתרע על פני מאות דונמים. כפר שהחיים בו התנהלו כפ שחיו אבותיהם ואבות אבותיהם. כפר ציורי שנשאר מאחור ולא נתן לקידמה לפלוש לתחומו. שדות ,מטעים וחושות. עגלות חמורים ומחרשות מופעלות בידי אדם.
פרדס תפוזים הפריד בין צפון תל אביב לכפר סומייל. . רק משפחה יהודית אחת גרה בכפר סומייל, משפחה שבנתה לה בית אבן שהיה חריג בסביבת הפחונים והחושות.
בכל יום שישי נהגה אימי להכין לחמים על מגש גדול ולשלוח אותי למאפיה של חאג'. ילד בגיל 7 צעדתי כמה מאות מטרים כשהמגש עם הלחמים על ראשי, חולף על פני הפרדס , מסתכל ימינה ושמאלה לבדוק אם לא אורב שם ליסטים שינסה לשדוד את מטבע החצי גרוש שאמי נתנה לי עבור החאג'. . אני זוכר את הכניסה שלי למאפיה של חאג'.הייתי היהודי היחידי בין הערבים שהביאו מגשים עמוסי תבשילים. את עיני משך מגש קטן ועליו היה מונח קיפוד שקרביו הוצאו ממנו . גם המגש הזה נכנס לתנור. ואז התעורר בי קונפליקט שלא ידעתי כיצד להתגבר עליו. קיפוד שבשרו טרפה נמצא ליד מגש הלחמים שאימי אפתה ושעליו הפרישה חלה והאם הקיפוד הטרף לא מטמא את הלחם ? הדילמה שעמדה בפני האם לספר לאמי על הקיפוד או להתעלם מכך?
זו הייתה מטלה כבדה על ילד בגיל 7 שצריך להחליט ולמעשה לפסוק לעצמו האם הלחם טמא.
כמי שגדל במשפחה דתית הייתה זו החלטה קשה להתעלם מהקיפוד שהרי לא אמור הייתי לראות אותו. הסקרנות של ילד היא שהשאירה אותי בתוך המבנה לראות כיצד פועלת המאפיה.
פעמים רבות ביקרתי במאפיה של חאג'. בכל פעם שמעתי את ההתלחשויות על הל הילד היהודי שמגיע עם המגש וכמה לחמים מגיע לחג' כמעשר בנוסף למטבע של חצי גרוש שננתי לו. אלא שהחאג' ויתר הנוכחים לא ידעו כי אני מבין טוב את שפתם. אני זוכר שבאחד הפעמים זרק החאג' הערה אל חברו וקיבל ממני תשובה בערבית . היא לא הייתה מחמיאה.את זה ראיתי על פרצופו. הוא לא תאר לעצמו שילד יגיב כך כלפיו וביחוד שחשב שהילד לא מבין את שפתו.
הימים חלפו והזמנים השתנו. כפר סומייל נעלם ובמקומו צץ לו רחוב אבן גבירול ..
מה קרה לחאג' ולאנשי הכפר? הם נעלמו כאשר פרצה מלחמת הקוממיות.