גיבורים אינם מתים
עמידתו איתנה
גופו זקוף וחזהו מובלט
ידיים מתוחות לאחור
עיניו אש להבה
הוא עמד שם בקצה החצר
מנסה לא להתבלט
אך עמידתו האיתנה הביעה
את מה שידענו כולנו שהוא המפקד.
היה זה ידידיה בנו של השרת
מידי בוקר נהג להיות נוכח במסדר
עומד זקוף בין תלמידי הגימנסיה
ממתין לשמוע את פסוקי הבוקר מפיו של בוגר
היה זה בוקר מיוחד
מסדר דומם שלא נשמעה בו אפילו איוושה.
בוגר עומד ועיניו דומעות
מוסר את הידיעה המרה כי ידידיה אינינו.
הסטנו מבטנו אל הפינה הקבועה
היא הייתה ריקה, ידידיה לא היה בה
ואז שמענו את בוגר פורץ בבכי מר
מבכה את ידידיה שנפל במערכה.
שמענו על המבצע של ההגנה
על פיצוץ מיתקני הראדר
ידענו שהבריטים איתרו באמצעותם את אוניות המעפילים
ידידיה היה אחד הלוחמים.
ידידיה זינק כמו אריה מסוגר
נשכב על גדר התייל
חבריו קפצו על גבו וזינקו לתוך המחנה
צרור של חייל בריטי פילח את גופו
מידי פעם עולה לנגד עיני דמותו של ידידיה. הדמות שרגיל הייתי לראותה מידי בוקר ניצבת על רחבת החצר של הגימנסיה הרצליה. גיבורים אינם מתים , דמותם ניצרבת עמוק בלבנו
קשה להשתחרר מזיכרונות של נערים שגדלת עימם בשכונה .נערים שנפלו בטרם הספיקו לטעום את טעם החיים. לעיתים הם עולים לתודעה כמו ידידיה שנהגנו לראות אותו כל בוקר עומד זקוף בפינה שלו עד לאותו יום מר שבו ראינו את הפינה ריקה. במחשבה שניה אפשר לבחון את גודל הההקרבה הוא נשכב על גדר התייל על מנת שחבריו יוכלו לדלג פנימה לתוך המחנה. מטרה נוחה לשומרים הבריטיים לפגוע בו. זו היית הקרבה למען הצלחת הפעולה.