בראשית פרק י"ד

בראשית פרק י"ד.

יד,א וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.  יד,ב עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.  יד,ג כָּל-אֵלֶּה, חָבְרוּ, אֶל-עֵמֶק, הַשִּׂדִּים:  הוּא, יָם הַמֶּלַח.  יד,ד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר; וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָרָדוּ.  יד,ה וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת-הַזּוּזִים בְּהָם; וְאֵת, הָאֵימִים, בְּשָׁוֵה, קִרְיָתָיִם.  יד,ו וְאֶת-הַחֹרִי, בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר.  יד,ז וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי--וְגַם, אֶת-הָאֱמֹרִי, הַיֹּשֵׁב, בְּחַצְצֹן תָּמָר.  יד,ח וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים.  יד,ט אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר--אַרְבָּעָה מְלָכִים, אֶת-הַחֲמִשָּׁה.  יד,י וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים, בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדֹם וַעֲמֹרָה, וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה; וְהַנִּשְׁאָרִים, הֶרָה נָּסוּ.  יד,יא וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם--וַיֵּלֵכוּ.  יד,יב וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם.  יד,יג וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.  יד,יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  יד,טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  יד,טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.  יד,יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.  יד,יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.  יד,יט וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר:  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  יד,כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל.  יד,כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם:  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.  יד,כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם:  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  יד,כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.  יד,כד בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי:  עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם. 

בבראשית פרק י"ד, מסופרים מספר סיפורים.

1 . מלחמת המלכים . ניצחונם של ארבעת מלכים מהצפון את חמשת המלכים . מלכי הערים שבכיכר הירדן  ואת שבייתו של לוט . כאן אנו רואים בפעם הראשונה את השתייכותו של אברם לעם "העברי", זאת כשהפליט בא אליו ומספר לו על שבייתו של לוט. על פי הכתוב יד,יג "וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְ"אַבְרָם הָעִבְרִי". אז איך זיהה הפליט את אברם כ"עברי", זאת כנראה על פי לבושו שהיה שונה מלבושם של האמורים שחיו לידו. אנו יכולים לזכור עוד מקרה של זיהוי בין בני אדם. זאת כאשר משה זיהה איש עברי מכה איש עברי אחר מאחיו. כנראה שלבני העם "העברי", היו סימנים מובהקים בכדי לזהות איש את רעהו ולהבדיל אותם מיתר האוכלוסיה .

2 . אברם עושה ברית הגנה עם האמורים היושבים בחברון וסביבתה.

כשאדם עושה בריתות עם הסביבה בה הוא חי, הוא אינו זר. הוא חלק מהסביבה שמקבלת ממנו , בדיוק כפי שהוא תורם לה. לכן אברם עשה בריתות בכל מקום בו חנה עם כל רכושו הגדול. 

מאז ומעולם היו סיכסוכים בין רועי הצאן ל,פלחים". המעבדים את שדותיהם. כך שלעשות ברית עם רועה צאן, בעל עדרים גדולים, כנראה היה דבר שאינו שכיח. אבל מסתבר שאברם היה "טיפוס מיוחד" שבדרכו המיוחדת, הוא השפיע בחיוב על הסביבה. ואנו גם נראה זאת בעתיד בסיפור קניית מערת המכפלה.

3 . אברם מגייס את אנשיו ואת בעלי בריתו ויוצא למרדף אחר ארבעת המלכים.

אברם מצליח לגייס 318 איש מבני ביתו (עבדיו) ויוצא לרדוף אחר המלכים. בעוד שבני בריתו שומרים על רכושו הרב בעת העדרו. אברם רודף אחר המלכים שנסו מפניו עד "חובה" (חלב ?) אשר משמאל (מצפון) לדמשק. שם הוא אורב לצבא המלכים הנרדפים והוא ואנשיו הורגים אותם כנראה תוך שימוש בתחבולות.

4. אברם האסטרטג מנצח את ארבעת המלכים , מחזיר את לוט ורכושו וכן את רכוש המלכים של כיכר הירדן.

אברם שב על עקביו לחברון, ובדרך הוא עובר לעיר "שלם" (ירושלים) , לשם ברחו המלכים שמנוצחים. יש לזכור ששלם הייתה עיר מבוצרת שעמדה על ראש הר. ועמדה בדרכו מזרחה לעיר חברון. בהגיעו לעיר שלם, יוצאים לקראתו מלכיצדק מלך שלם שהיה גם כהן לאל בשם "עליון". ומלך סדום לצידו. מלכיצדק מקבל את אברם בכבוד בלחם ויין . מלכיצדק מברך את אברם בשם "אל עליון קונה שמים וארץ" ומלך סדום מבקש מאברם רק את השבויים ששיחרר. כי היה נהוג שהשובה לוקח את השבויים כעבדים. אבל אברם מסרב לקחת מכל אשר שיחרר באומרו שהוא נשבע ליהוה שהוא האל העליון קונה שמים וארץ. שלא יקח מהשלל "מחוט ועד שרוך נעל". כלומר, גם מהמעט אשר הוא רשאי לקחת לעצמו, אין לו צורך. אבל הוא מוכן לקחת רק את האוכל או דמי האוכל שאכלו אנשיו בזמן המרדף. וחלק מהשלל שהוא סיכם עם ענר ואשכול במידה וינצח את המלכים. לעצמו אין הוא צריך מאומה.

יש כאן ניואנס בנושא האמונה. בעוד שמלכיצדק מאמין באל בשם "עליון", אברם מדגיש שלגביו "יהוה", הוא האל עליון שלו. ולהאמין ב"יהוה" זה שמו של האל שלו. שהוא עליון על כל האלים האחרים. ועל כן הוא מחוייב ל"יהוה" בלבד.

מוגש ע"י שלום הלוי . "בית הלויים" . [email protected]