בראשית פרק ט"ו. ברית "בין הבתרים" .
בראשית פרק ט"ו.
טו,א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד. טו,ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. טו,ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי. טו,ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ. טו,ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. טו,ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה. טו,ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ. טו,ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. טו,ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל. טו,י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר. טו,יא וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם. טו,יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. טו,יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. טו,יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. טו,טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. טו,טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה. טו,יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. טו,יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. טו,יט אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי. טו,כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים. טו,כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי.
אחרי חזרתו של אברם ממלחמתו בארבעת המלכיםאברם , מתלונן בפני יהוה אלוהיו על זה שיש לו רכוש רב, אך פרט למנהל משק ביתו שהואט העבד הכיר, אין לו כל בן יורש.
אלוהים מנחם אותו בידעה מראש שמי שירש אותו יהיה מזרעו. שלא ידאג בנושא. אך אברם מתעקש ורוצה הוכחות מוחשיות ולא הבטחות סרק.
כאן אלוהים עורך לו הצגת תכלית הידועה כ"ברית בין הבתרים" . אלוהים מוציא אותו החוצה ואומר לו הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. כלומר. מאדם אחד שהוא אתה, יצאו המונים רק תאמין בי. ביהוה אלוהיך שהוציא אותך מאור כשדים לתת לך את כל הארץ הזאת מנהר פרת ועד נהר מצריים.
אברם מתעקש ורוצה הוכחות. אז אלוהים אומר לו תביא לי עגלה בת שלוש שנים, עז בת שלוש שנים, איל (עז זכר) בן שלוש שנים ותור אחד שהוא גוזל עדיין. אברם לוקח את כל אלו ומבתר אותם באמצע לאורכם כשהוא מניח את הבתרים חצי אחד מול החצי השני. אך את התור הוא משאיר שלם.
העיט בשמים שהריח את הדם, ירד על הבשר, ואברם עשה מאמצים להבריחו. להשיב אותו למקומו. הגיע הערב, השמש נטתה לשקוע ואברם נרדם. אז אלוהים נגלה אליו בחלום ואומר לו שצאצאיו יהיו גרים ועבדים בארץ שאינה שלהם לתקופה של 400 שנה. אבל אחר כך יצאו ברכוש גדול לאחר הדור הרביעי ויחזרו לארץ . אבל אלוהים יתחשבן גם עם אלו שיענו אותם. אבל. זה לא יקרה בחייך. אתה תמות בשיבה טובה.
והשמש שקעה, נהיה חשוך, ולפיד עבר בין בתרי החיות ששחט והם ניצלו ללא מגע יד אדם.
אלוהים במעשה זה כרת את "ברית בין הבתרים", תוך שהוא חוזר על הבטחתו הקודמת שהוא נותן לו את כל הארץ מנהר מצרים (לא ידוע אם זה נחל אל עריש או אפילו הנילוס או יובלו המזרחי) ועד נהר פרת .
בפרק זה מוזכרים גם משפחות עמים כעמים. הקיני, הקניזי והקדמוני, הינם שבטים כנענים ולא עמים. שבטים אלו התמזגו עם בני ישראל לאחר כיבוש הארץ ע"י יהושוע . ויעל משבט הקיני, ידועה בזאת שהרגה את סיסרא בתקופת השופטים.
הרפאים היו בעצם משפחת ענקים שישבה בחברון. ואנו זוכרים אותם מסיפור המרגלים. עם ה"חיוי" אינו מוזכר כאן. משום שלחיוים היו 4 ערים שאחת מהן הייתה גבעון אשר הערימה על יהושוע בן נון בעת כיבוש הארץ. וכנראה שגם הם נטמעו בין בני ישראל. גריעת החיוים מרשימה זאת, מראה שסיפור הברית בין הבתרים נכתב בתקופה מאוחרת , כנראה בתקופת השופטים או אחריה בתקופת המלכים.
מוגש ע"י שלום הלוי "בית הלויים"
מר הלוי...ניכבדי ...פרקים יפים וראויים אתה-מעלה לרשת.
לשלום הלוי,יפה כתבת.אני רק אוסיף פה ושם,פרטיםפחות חשובים.
הארוע שקורה לאברהם בברית בין הבתרים הוא כמו מה שמתרחש בחלום.סמלים.האימה שמרגיש אברהם-הרי אומים לו דברים טובים,אך נאמר לו שג...
לשלום הלוי,יפה כתבת.אני רק אוסיף פה ושם,פרטיםפחות חשובים.
הארוע שקורה לאברהם בברית בין הבתרים הוא כמו מה שמתרחש בחלום.סמלים.האימה שמרגיש אברהם-הרי אומים לו דברים טובים,אך נאמר לו שגר יהיה זרעו.אברהם במעמד זה חש את הפחד מפני גורל העם שיעמוד בסכנההעורב מסייע לסימליות זו.לעומת זאת היונה שנותרה שלמה,מסמלת את התיקווה.שהעניינים יסתדרו לבסוף.
טקס הברית הזו של חציית בעלי חיים ושבעלי הברית עוברים בין הבתרים(תף ושין מתחלפות בשפות עתיקות,אז בתרים הם בעצם בשרים.צורת הברית הזו היתה מקובלת באותם הימים מתעודות עתיקות.המיוחד כאן שבעל הברית השני הוא אלוהים עצמו,בצורת לפיד אש.גם בהליכה במדבר בלילה וגם בסנה הבוער,אלוהים מתגלה בצורת אש.
מצטער על הבורות, אבל אני לא מבין עד היום למה העונש הזה בברית בין הבתרים "ועבדום ועינום ארבע מאות שנה". מצד אחד אלוהים מבטיח לאברהם הרים וגבעות, ימים ואגמים, תרתיי משמע מבחינה גאוגרפ...
מצטער על הבורות, אבל אני לא מבין עד היום למה העונש הזה בברית בין הבתרים "ועבדום ועינום ארבע מאות שנה". מצד אחד אלוהים מבטיח לאברהם הרים וגבעות, ימים ואגמים, תרתיי משמע מבחינה גאוגרפית, ו"זרעך יהיה ככוכבי השמיים ....."מצד שני עונש שיקבלו בני ישראל על לא עוול בכפם.
שבת שלום ושרק נהיה בריאים
לאלי רג'ואן,זה אינו עונש.זה חיזוי עתיד.מכיר את השיר QUE SERA SERA?(מקווה שכתבתי נכון)הבת שואלת את אמה אם יהיו לה קשת בענן,אם היא תהיה מאושרת.האמא עונה לה:מה שיהיה יהיה.אז אלוהים יודע מראש מה תה...
לאלי רג'ואן,זה אינו עונש.זה חיזוי עתיד.מכיר את השיר QUE SERA SERA?(מקווה שכתבתי נכון)הבת שואלת את אמה אם יהיו לה קשת בענן,אם היא תהיה מאושרת.האמא עונה לה:מה שיהיה יהיה.אז אלוהים יודע מראש מה תהיינה ההתפתחויות .וזה לא העונש.זה יהיה התהליך הטיבעי של הצמתים שבני יעקב יבחרו.אלוהים מעניק להם את חופש הבחירה,אבל לחופש הזה יש מחיר.ככה זה גם אצלנו בחיים.
לטובה היקרה.
הסמלים ב"ברית בין הבתרים" הם :
1 . הבשרים - הם עמי העולם. לא רק עמי כנען.
2 . התור-גוזל - הם זרעו של אברהם המתחיל באדם אחד.עם אמונה ודרך חדשה וב...
לטובה היקרה.
הסמלים ב"ברית בין הבתרים" הם :
1 . הבשרים - הם עמי העולם. לא רק עמי כנען.
2 . התור-גוזל - הם זרעו של אברהם המתחיל באדם אחד.עם אמונה ודרך חדשה ובו עצמו.
3. לפיד האש העוברת ומכלה את הבשר, הוא אלוהים המנקה את העולם מדרכו הרעה ובכך הוא סולל את דרכו את אברהם וזרעו בדרך האמונה החדשה לעתיד לבוא.
במבט לאחור, נבואתו של אלוהים לאברהם התמלאה במדוייק.
וכיום האמונה באלוהים היא בעצם האמונה השלטת בעולם היהודי, הנוצרי והמוסלמי. מה עוד שגם עמים רבים שאינם מונותאיסטים, או חסרי דת , יש להם זיקה ל"בני ישראל" גם בקרב העמים הפולינזים האבורג'ינים ברחבי האוקיאנוס השקט, התרבות הסינית , גם לה ישנם השפעות מאחר ו"בני ישראל" ישבו גם במערב סין והשפעתם הייתה רבה בכל המרחב.
יפה כתבת.
בכבוד רב
שלום הלוי.
לאלי רג'ואן היקר.
אל תצטער על הבורות בתורה. היא גם נחלתם של הרבנים והמפרשים למיניהם הרואים את הכתוב בתורה בעיני הרבנים שקדמו להם, ולא באופן בהיר כפי שנכתבה התורה ככתבה ופשוטה .
...לאלי רג'ואן היקר.
אל תצטער על הבורות בתורה. היא גם נחלתם של הרבנים והמפרשים למיניהם הרואים את הכתוב בתורה בעיני הרבנים שקדמו להם, ולא באופן בהיר כפי שנכתבה התורה ככתבה ופשוטה .
אלוהים מנבא לאברם שזרעו יהיו "גרים" ועבדים במצרים 400 שנים.
למעשה, רק חלק קטן מזרעו של אברהם היו במצריים. ומי שהיה שם, היו אלו שהיו צריכים להענש על מעשיהם.כי לא הלכו על פי דרכו של אברהם אביהם וסבם. הם לא האמינו ביהוה אלוהי אבותיהם וחיו על פי דרך שהייתה מביאה אותם לאבדון. הבה אסביר את עצמי.
לאברהם אבינו היו 8 בנים שאותם חינך בדרכו. אולם, כבר אצל יעקב אנו מגלים בקיעים כי יעקב האמין באלוהים "בתנאי" שיעזור לו בהמשך דרכו לאחר עזיבתו את בית אביו יצחק.
יעקב בעצמו, היה גם "תכמן" לא קטן שתיכמן את כל מי שהיה בסביבתו . והראיה :
הוא תכמן את אחיו פעם עם "קניית" הבכורה הנזיד עדשים. פעם שניה כשהוא "גנב" את ברכת הבכור מאביו יצחק. הוא תכמן את לבן , אבל ניתן לומר שלבן גם תיכמן אותו , בבית יעקב עבדו אלילים ואיקונינים (תרפים) והוא גם ניסה לתכמן את אלוהים בזה שהוא קבר את האירונינים לפני שהוא הלך לבית אל להקריב לו קורבן. ולסגור מעגל.
בניו של יעקב, רצחו את תושבי שכם לאחר "גיורם". ראובן בנו של יעקב, שכב עם בלהה אשת אביו. יותרמאוחר הם רצו לרצוח את אחיהם יוסף ולבסוף מכרו אותו כעבד לשיירת סוחרים שעברה במקום.
על פשעיהם של משפחת יעקב, יש עונש מוות בדין תורה. על כל אחד מהם. אבל עונשם הומר לעבדות של 400 שנים. אצל הרבנים יש חילוקי דעות על מספר השנים המדוייק, כי כתוב שבני ישראל היו במצריים 430 שנים. על פי ספירה שיטחית בני ישראל היו רק 400 שנים. ההפרש הוא מאז יוסף הגיע למצרים, 30 שנים לפני אחיו במגמה של הכנת הקרקע ליישובם במצרים.
בני ישראל עבדו במצרים את אלילי מצרים ויהוה אלוהי ישראל היה כנראה רק ברקע. עד היום יש אמונות מצריות ביהדות ובין עדות המזרח .
בכבוד רב
שלום הלוי .
לטובה היקרה.
באשר לתגובתך לאלי רג'ואן.
הסברך על "קי סרה סרה" , הינו מוטעה לחלוטין ודומה לאמונה היהודית על "מזל".
אחד האלים הכנענים הוא אל המזל ...
לטובה היקרה.
באשר לתגובתך לאלי רג'ואן.
הסברך על "קי סרה סרה" , הינו מוטעה לחלוטין ודומה לאמונה היהודית על "מזל".
אחד האלים הכנענים הוא אל המזל "גד" שעל שמו יש במפעל הפיס את המשחק "חיש גד". שאינו על שמו של גד בן ישראל.
תורת ישראל היא לא "דת", עם תפילות ופולחנים פגאניים או דתיים , אלא "דרך חיים". כמו מפה מדוייקת. שכל ההולך בדרכה, ימצא את האושר והבטחון הקיומי לו הוא דרוש למהלך תקין של חייו.
רק מי שאינו מבין את "תורת ישראל" כמו היהודים. יכול להתייחס לחיים כמו לטוטו. "יילך או לא יילך". בעוד שאדם השומר על חוקי התורה בדייקנות , דבר שרוב בני האדם "החילונים" עושים במילא פחות או יותר, אנשים שעקביים עם מטרותיהם בחיים העומדים כנס מול עיניהם . הם אלו המצליחים בחיים. לעומתם, כל אלו החיים בחוסר אמונה בעצמם ובדרכם, הם אלו המתברברים בחייהם ולא מגיעים למטרותיהם הנעלמות כי אין להם כל דרך למימושם.
אחד הדברים הברורים בתורה, הוא כיבוש התאוות למיניהן. אם תאווה מינית, אם תאווה לכוח או כסף , לרכוש וכל תאווה שתגרום לאדם להתאמץ בחייו על דברים שהם חסרי משמעות או שאין לו את הכוח להשפיע עליהם.
בכבוד רב
שלום הלוי .
למוטי הקריתי היקר.
אני כותב בזמני הפנוי. ובכל פעם פרק.
יש 187 פרקים בתורה. ואם תתחיל לקרוא אותם בזמנך הפנוי, סביר מאוד שתוכל לסיים בחצי שנה.או שנה, מבלי להערך לפי "פרשת שבו...
למוטי הקריתי היקר.
אני כותב בזמני הפנוי. ובכל פעם פרק.
יש 187 פרקים בתורה. ואם תתחיל לקרוא אותם בזמנך הפנוי, סביר מאוד שתוכל לסיים בחצי שנה.או שנה, מבלי להערך לפי "פרשת שבוע" זה או אחר.
בכל מקרה, אם תתחיל לקרוא בעצמך , תוכל גם לשאול לדעתי.
אני סבור שלאחרי קריאה של 3-4 פעמים של החומש, תוכל להבין יותר את הכתוב, יותר מרוב רבני ישראל שלפעמים יכולים לצטט אותו בעל פה, אך ממש לא מתעמקים בכתוב.
בכל מקרה, גם אני קרייתי.
בכבוד רב
שלום הלוי.