בראשית פרק ט"ז

לשלום הלוי.,

כרגיל אני מתעניינת ברשומות שלך,שניכתבות בשום שכל.אבל כניראה ביחסך לשרה,הסתמכת על פרשן שדעתי שונה מדעתו.וזה למה?

אתה אומר שבגלל זה ששרי נתנה את הגר לאברהם להיות אשה,אז היא כניראה לא היתה אשתו,אלא יבימתו.זה הרי אינו יכול להיות לפי המיקרא.כי אם נעיין בספר דברים,כה,יבמה זהו מעמד שונה לגמרי.פרוש השם יבמה-הוא גיסה.

אם היו שני אחים שגרו באותו המקום והאח האחד ניפטר בלי ילדים,האח שנותר בחיים נושא את האלמנה לאשה והילד שיוולד להם נחשב לבנו של הניפטר והוא גם יורש אותו.מיקרה כזה אנו רואים כשער ,בעלה של תמר(בראשית לח)ניפטר,אונן אחיו מייבם אותה,כלומר נושא אותה לאשה וכשאונן ניפטר על שלה לייבם  אותה,אבל יהודה אינו מסכים ובעל כורחו,בלי ידיעתו ,הוא,יהודה מוליד ממנה תאומים.

כך גם העניין במגילת רות.כשרות האלמנה הגיעה לבית לחם,יש קרוב משפחה שצריך ליבם אותה וכשהוא מסרב,עושה זאת בעז.

שרה לא הית נשואה לפני כן וממילא לא היתה אלמנה.היא היתה אשתו של אברהם,אבל מכיון זה ידוע,אז אין מזכירים זאת.וגם אבימלך מלך גרר אומר לאברהם,אחרי שנענש קשות כי רצה את שרה,אבימלך אומר לאברהם מדוע לא אמרת שהיא אשתך.!

אז שרי היתה אשתו החוקית והאהובה של אברם.למרות גילה המתקדם,היא היתה כל כך יפה שניכתבו מגילות על יופיה של שרה.תאר לעצמך ששני מלכים שמו עיניהם עליה:פרעה אחד ואבימלך מלך גרר השני.

על השאר אני יותר מנהנת ממה שכתבת.

לטובה היקרה.

עד היום, אני היחידי האומר ששרי היא יבמתו של אברם. בדיוק כמו שאני הוא שפרסם שמגילת רות הוא סיפור של אינטרסים חוקיים של חוק הייבום וחוק היובל. ולא כפי שלימדו אותנו בבית הספר שרות הלכה אחרי נעמי בגלל אהבתה אליה או אל אלוהיה . היא פשוט הכירה את החוק וניצלה אותו לטובתה. ולצורך זה נועדו החוקים הללו, שאינם מזניחים איש, אלא שומרים כל אחד בתוך המסגרת המשפחתית. שלא כמו היום, בו כולם אינטרסנטים וכסף חשוב יותר ממשפחה. ואילו הרבנים לא מבינים כלל את נושא הייבום והחליצה.

שמעתי לפני מספר קטן של שבועות הסבר ברדיו על נושא החליצה, בה מסבירה מומחית חרדית כנראה למישהי, מה זה טקס חליצה. פשוט קשה היה לי לא להתפרץ בצחוק.מהתיאור ועד כמה הנושא הזה לא מוכר כלל בציבור היהודי. החילוני או הדתי. ואת המשמעויות לכך.

בתחילת הסיפור על אברם ובני משפחתו, נכתב בספר בראשית .  יא,כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.  יא,כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.  יא,כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים:  שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.  יא,ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:  אֵין לָהּ, וָלָד.  יא,לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ;

שימי לב לכתוב.

תרח הוליד את אברם, את נחור ואת הרן. מהקטן לגדול , זאת כי יש סיפור עם הרן.

הרן הבכור מת . אך ישלו בן בשם לוט.

ואברם ונחור לוקחים להם נשים.  (שימי לב)

אברם הבן האמצעי לוקח את שרי.

נחור הבן השני, לוקח את מִלְכָּה, בַּת-הָרָן , אך הרן הוא גם אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. כלומר, להרן היו בן ושלוש בנות מאישה אחרת, כי אשתו הראשונה שרי, הייתה עקרה.

בסיפור עם שרי והגר, שרי לוקחת את הגר ונותנת אותה לאברם כאישה. היא כבר עשתה זאת בפעם הראשונה כשהייתה נשואה להרן. אז נתנה להרן אישה אחרת ממנה נולדו לו ארבעת ילדיו. אך לא ממנה.

בהמשך נכתב יא,ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:  אֵין לָהּ, וָלָד. דבר המצדיק את הדבר .

לבסוף נכתב יא,לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ;

כלומר, תרח לוקח את אברם בנו, את לוט נכדו בן הרן, ואת שרי כלתו. שהיא אשת אברם בנו. למה לא נכתב שתרח לקח את אברם ואשתו , ואת לוט ? כי שרי היא בכל מקרה כלתו אשת הרן שהפכה לאשת אברם לאחר שהוא ייבם אותה.

המילה "יבמה", משמעותה גם כ"גיסה" , אך לא מתהליך של נישואין, אלא מתהליך של ייבום. ואכן, שרי הייתה גיסתו של אברם, אשת אחיו, ובמצב המשתנה היא הפכה ליבמתו, כי הוא היבם שלה . ולא אשתו הראשונה.

במשפחה העברית הפטריאכלית, החיה באוהל אחד או בקבוצת אוהלים אחת כשבט, ראש המשפחה והשבט נותן את חסותו לכל אדם במשפחה על פי התייחסותו על פי סדר החשיבות . לכן ברשימה יש את שרי כלתו, שהיא אשת אברם בנו . כלומר היא חברה בשבט בזכות הגנתו האישית עליה ככלתו. ולא בזכות היותה אשת בנו אברם.

יש כאן מצב של מתן תשומת לב לנכתב תוך הבנה של המבנה המשפחתי וחוקי משפחת העברים.

אחרת אי אפשר להבין מדוע יצחק הבן השני של אברם, ירש את רכושו של אביו ולא ישמעאל הבן הבכור. זאת כאשר יש חוק ברור מאלוהים בנושא שהבכור יורש את רכוש המשפחה , גם אם אימו שנואה על אביו.

או מדוע אברם מגדיר פעמיים את שרי כ"אחותו " והוא לא משקר. בניגוד ליצחק שעשה זאת ושיקר ביודעין.

בקיצור יש כאן ניואנסים זעירים שניתן להבין אותם עם הדרכה מתאימה או קריאה חוזרת פעמים רבות עד להבנה מלאה של הכתוב .

בכבוד רב

שלום הלוי .

לשלום הלוי,ברור שהייבום הוא מגן על האינטרסים של האשה.נכון שמגילת רות מאוחרת.הרי בסוף ניזכר אפילו או במיוחד דוד שהוא גולת הכותרת של הסיפור הזה.אם ריננו אחריו שהוא ממוצא מואבי,אז מהללים את המואביה הזאת שהתגיירה בעצם המילים שלה לנעמי.כמו כן מטרת המגילה להראות את מוצאו של דוד משבט יהודה.השיקולים שלך ששרה היא בנישואים שניים,זה מסובך לי מדי..לא אחלוק על דעתך כאן,אף כי כפי שאתה טוען,את היחיד האוחז בדעה זו.

לטובה היקרה.

מגילת רות מדברת על תקופת השופטים, כ-200 שנים לערך לאחר כיבוש הארץ ע"י יהושוע בן נון.

בתקופה זאת עדיין שמרו בני ישראל על "חוקי העברים", שהיו בעצם חוקים אוניברסלים שכל בני העמים כולל המואבים, העמונים, הכנענים, הפלישתים והמצרים שמרו עליהם.

ידיעת החוק היא הסיבה האמיתית ליציאתה של רות עם נעמי לארץ יהודה, שם חיכה לה עתיד טוב יותר מאשר עתידה של אלמנה חסרת כל במואב .

צריך לזכור ששנת היובל הייתה צריכה להגיע תוך זמן קצר כנראה של כשנה-שנתיים. כך שאדמותיו של אלימלך, הופכים באופן אוטומטי להיות אדמותיה ולא אדמותיה של נעמי. מה עוד שהיא מקבלת בנוסף גם יבם-בעל שידאג לה לשארית ימיה וימי נעמי חמותה. וכפרס הוא יהיה בעל האדמות.

הסוף כבר ידוע.

באשר לגיורה של רות.

על פי "תורת ישראל", אישה אינה צריכה להתגייר !!!  אישה מקבלת עליה את דתו ולאומיותו של בעלה. כך שהמנהג היהודי בו האם היא הקובעת את יהדותם של ילדיה, הוא "חרטה ברטה" מתקופת המאה השניה או השלישית לספירה. ואינו חוק מן התורה.

עד המאה השניה-שלישית, הלאום והדת עברו מאב לבן, כנהוג אצל היהודים "הקראים" עד היום. ונהוג בכל העולם הפטריאכלי (רוב אומות העולם).

עובדה היא שתואר "כהן", "לוי", עוברים עד היום מאב לבן. ומסתבר שקיים גם גן שיכול לזהות אותם מיתר היהודים.

באשר לנישואין מעורבים.

אם נסתכל היטב בעברינו, מחצית משבטי ישראל , הם מבניהן של נשים נוכריות. כל צאצאי מלכי יהודה וישראל, הם צאצאים של נשים נוכריות . כל עם ישראל עבד ועובד "עבודה זרה", עד היום.

אז במה אנחנו טובים יותר מיתר עמי העולם ? חחחחחחחח

בכבוד רב

שלום הלוי .