בנדיק אושר

האושר הוא חמקמק פעמים מגיע ללא הזמנה, ובאותה מהירות מתפוגג כעשן ברוח.

האמריקאים מסוגלים להשיג רבים מן הדברים  הגורמים אושר, אם הם מתאכזבים כאשר

אין זה כך, המרדף הוא בלתי נלאה להשגת האושר.

אין עוד אומה שהצהרת העצמאות שלה מקדשת את האחמרה "לרדוף אחר האושר".

ארצות הברית  דורגה כמעצמת על במקום ה-23.

יש שפע של ראיות שהאמריקאים מאושרים פחות  מאשר בעבר,  קיים רעב רוחני  בים  

של שפע. מאז 1960 הוכפל  שיעור הגירושין, שיעור ההתאבדויות בקרב בני הנוער עלה

פי שלושה, שיעור הפשיעה והאלימות עלו פי ארבעה, ואכלוסיית בתי הכלא גדלה פי חמישה. כאומה עשירים הם פי שלושה, מכפי שהיו בשנת 1950, ובכל זאת אינם מאושרים, המסקנה?  האושר אינו נקנה בכסף, אך אל נא נמעיט בערכו, הוא מניע את העולם ועושה את החיים הרבה יותר נוחים.

בסקר שנערך על פי מחקר של אוניברסיטת מישיגן, נשאלו האמריקאים, מה עשוי לשפר  את חייהם, התשובה היתה כסף,

האמריקאים מבלים זמן רב  על הכביש לעבודה, ומקדישים הברב פחות למשפחה ולחברים. 

ההיסטוריה האנושים מלמדת  שתופעת הנדודים היא של הזמן האחרון, במשך מאות שנים צמחו בני האדם היכן שנטעו אותם, היה צורך במבול, רעב, רעידות אדמה, כדי לגרום לשנוי מגורים,  אנשין לא עקרו לשם הכף, כיום המצב שונה, רבים מאמינים שיהיו מאושרים במקום האחר.

נעבור לאיסלנד.

כאשר אנו מסמיינים מהו אושר, יצבים לעיננו שמים כחולים דקלים גבוהים חופים זהובים ואנשים מחייכים, אך ראו זה פלא, איסלנד ארץ הקרח, עטופה בקרה ובחשיכה, ומעליה הרקיע השחור, יצאו במדגם סטטיסטי כאומה המאושרת ביותר בתבל.

בימי ראשון האיסלנדים משתכרים, אך יש גבולות להתהוללות האיסלנדית, כאן נשאלת השאלה מדוע   שותים הם כל כך הרבה, אומרים הם בגלל החושך, ישנו פתגם ישן האומר אל תלחם נגדו חבק אותו.

נעבור לתאילנד ארץ החיוכים,

טוענים הם האושר הוא לחשוב כמה שפחות, מתייחסים הם לחשיבה בחשדנות,  מחייכים  המון, לוקחים את החיים בקלות, אינם סומכים על מילים, רואים הם בהם אמצעי להונאה        ולא לאמת, ישנו פתגם נפוץ האומר מאי פן לאי, פירושו לא משנה עזוב, המשך בחיים, פתגם נוסף נקרא ג'אי ין  האומר לב שלו, טוענים הם שכעס הוא הלך רוח טפשי, ישנו פתגם האומר, שמוא את המים המלוכלכים בפנים, הראה את המים הצלולים בחוץ.

ומה בקשר לאושר הבריטי.

להיות אמריקאי מדי זה מה שהבריטי מתעב, אנחנו לא רוצים להיות  קולניים מדי.

הבריטים הם מאופקים, טוני בלייר הוא יוצא מן הכלל בעל אופטימיות נלהבת שכמעט גובלת באמריקניות, הוא חייך הרבה, התעניים במדע האושר המתפתח, השתעשע ברעיון  להפוך את התיאוריה למדיניות.

המהגרים הוסיפו תיבול למטבח הבריטי המשעמם, גם לאישיות בריטית משעממת,  מצד שני  זרם המהגרים הביא עמו בעיות, הבולטת ביותר הטרוריסטים האיסלמיים, רב גווניות זוכה לשבחים רבים, לא בהכרח תורמתץ לסביבה מאושרת.

בבריטניה אומרים שהמאושרים מעטים ומעוררי חשד, בדמנו זורמת חשדנו לאושר, כפי שהתבטא בריטי אנחנו לא בקטע של אושר, אם מוצא אתה את עצמך    מלא עליצות בלתי מוסברת, אל תיבהל, הישרא שקט ושמע לעצתו של ההומוריסטן ג'רום ק. ג'רום אל תפגין את אושרך אלא המשך לרטון עם האחרים.

האושר בעיני הבריטים הוא יבוא טרנסאטלנטי, מתכוונים לאמריקאי קשקוש אינפנטילי מטופש.

פאב הוא המקום היחידי בו הבריטים משילים את ביישנותם הטבעית, לוגמים הרבה בירה, חולקים בינהם צחוקים, אך זה צחוק מבוקר אנגלי מאד.

מבחינת הבריטים       מטרת החיים היא לא להיות מאושר אלא להחזיק מעמד, להסתדר איכשהו, ויש האומרים כי הם ניחנים באושר סמוי.