כרוניקה של תהליך הכירות שהיה או לא היה שיהיה או לא

כרוניקה של תהליך הכירות שהיה או לא היה שיהיה או לא יהיה ? הכל צפוי והרשות נתונה

הטלפון צלצל ......
- הלו!!!
- שלום אני מדברת עם חיים?
- כן זה חיים.
- מדברת יונינה.
- יונינה?
- כן, זאת אני. זוכר מדור הכרויות, מוטקה.
- נכון, שלום יונינה. מה שלומך?
- שלומי טוב ואתה?
- אומר לך את האמת הקול שלך המם אותי
- קולי? המם אותך כל כך?
- אני חושב שכתבתי לך שעברתי תקופה קשה.
- כן נכון חיים כתבת לי שאהובתך נפטרה, ואתה מעוניין להכיר אישה לרוחך
- כן! כך כתבתי לך, הקול שלך כל כך מזכיר לי אותה.
- זה מפריע לך? קשה לך לדבר איתי? זה בסדר אפשר לסיים את השיחה.

- לא! מה פתאם, עברו כבר שלוש שנים ואני מאד רוצה להכיר אישה טובה, אני רוצה להכיר אותך. אשמח שתתחילי את לדבר כי אני מרגיש שהמילים מתבלבלות לי.

- או קיי. שמי יונינה ופרטיי כפי שכתבתי בפרופיל שלי שקראת, למעשה גם אני כמוך עברתי תקופה לא קלה, כנראה שאין פרידות שמחות. אבל אני כבר לא עם משקעים ואני מאד רוצה להכיר גבר שיהיה לי טוב איתו.

- כן נכון יונינה, את נשמעת כל כך בוטחת בעצמך, אמרתי לך שנימת הקול מזכירה לי את אהובתי שמתה, הקול שלך מוצא חן בעיני, גם הדברים שאת מדברת בקלילות כזאת עושים עלי רושם טוב.

- מאז שנפטרה אהובתך יצא לך כבר להכיר אישה?

- כן ודאי, שנה אחרי שנפטרה, התחילו להתעניין בי הרבה נשים והיו כאלה שלא נתנו לי מנוחה, ובאותה תקופה ביקשתי להיות לבד עם הכאב והצער. וכן יצאתי עם נשים. עכשיו אני לבד ואני לא רוצה להיות כך. לכן פניתי לאתר מוטקה, ונבהלתי מכמות הנשים שרוצות להכיר גברים. האמת שפניתי לכמה נשים, ואת היית הראשונה שמסרתי לה את הטלפון שלי.

- זה בסדר אתה כמו כל אחד אחר. ומלבד בהיכרויות אתה גם מתעניין בקהילות ופורומים אחרים במוטקה?

- האמת שכן. אני קורא הרבה ואהבתי את ביקורות הספרים והסיפורים שכותבים בקהילת הכתיבה. אני לא הבעתי את עצמי אבל כן, קראתי לא מעט. אגב, שמתי לב שאת אוהבת לצלם וראיתי גם כמה תמונות שלך.

- כן, נכון. אני אוהבת לצלם והרבה חברים וחברות במוטקה מאד אוהבים שאני מצלמת אותם. אגב, אתה אוהב לרקוד?

- את מזכירה לי עכשיו ריקודים ועצב עולה בי. כי אני ואהובתי שמתה רקדנו הרבה. הלכנו למועדונים ומסיבות. אהבנו גם לטייל. אבל לפני שאני מתחיל לבכות אספר לך מעט על עצמי, כך יהיה לי קל יותר. את אהובתי הכרתי אחרי שהתגרשתי והיינו יחד עשר שנים נפלאות. הייתי נשוי במשך שלושים שנה, הכרנו בצבא, עדיין לא מלאו לי 23 וכבר הייתי אב לבן הראשון. למעשה היינו שנינו ילדים מגודלים, לא ידענו מה ברצוננו. אני רציתי להמשיך ללמוד אך נאלצתי לוותר על רפואה, לכן התחלתי לעבוד בבנק וללמוד כלכלה בזמני הפנוי שהיה מועט מאד, התקדמתי בסולם התפקידים, אך הדבר הזיק לחיי הנישואין כי גם אשתי עבדה בבנק אחר וגם היא התקדמה במסגרת תפקידיה. נולדו לנו שלושה ילדים שלמזלנו אמא של אשתי טפלה בהם ואפשרה לאשתי להתקדם בעבודה. אך הרבה לא נפגשנו וקרה מה שקרה להרבה זוגות האהבה שלנו שבקה. כשמלאו לי חמישים ואשתי רצתה לעשות לי מסיבה ביקשתי ממנה שתוותר על המסיבה. היא כעסה מאד ואמרה לי שאני כפוי טובה, מה גם ששלושת הבנים כבר נישאו והיו לנו נכדים. וזה לא היה פשוט כי הבנים התייצבו מאחוריה.

- אני לא מבינה כל כך, לא רצית מסיבה או שרצית לעזוב.

- האמת שזה התחיל במסיבה, כי לא רציתי את המסיבה, ובתחילה אפילו לא הבנתי שאנחנו מתחילים בתהליך הפרידה. אבל זה קרה.

- אז התגרשתם ובגיל חמישים ומשהו נהיית שוב רווק והתחלת לחפש את עצמך.

- אל תהיי כזאת צינית יונינה כי לא הרגשתי נוח עם זה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, על זה יהיה לנו עוד זמן לדבר כשניפגש. דיברתי די על עצמי עכשיו ספרי קצת על עצמך.

- אני מרגישה בנימת הקול שלך שאתה הרבה יותר נינוח.

- כן יונינה. אני מרגיש שקל לי לדבר איתך למרות שאני מניח שאת קצת צינית אבל נראה לי שאפשר להתגבר על זה בחיוך ובקלילות.

- תודה, הקלת עלי. כי יש אנשים שאומרים לי שזה מאד מפריע להם.

- את יודעת שאנחנו מדברים כבר יותר מחצי שעה, משהו שמזמן לא עשיתי. השיחות שלי תמיד קצרות וענייניות. אפשר להזמין אותך לכוס קפה?

- כן, מתי?

- הערב

- כן אשמח לפגוש אותך הערב בבית קפה.