מוטק'ה מחלקים לכם כרטיסים לסרט החדש

הפעילות הסתיימה! תודה לכל מי שהשתתף!
מוטק'אים יקרים,
"יולי" הוא סיפורו של קרלוס, ילד הגדל ברחובות של קובה, במשפחה חמה וענייה. אביו הקפדן, שרוצה עתיד טוב לבנו, מזהה בו כישרון יוצא דופן לריקוד ודוחף אותו בניגוד לרצונו ללימודים נוקשים של בלט מודרני. עם הזמן ברור, שיהיה עליו ללמוד בבתי ספר יוקרתיים מחוץ למדינה. הקריעה והריחוק ממשפחתו, כמו גם ההתמקצעות שלו בתחום, משנים את חייו לנצח. זהו סיפור חייו האמיתי של קרלוס אקוסטה, אחד הרקדנים המוכשרים והמובילים בעולם, שהפך לאגדה כבר בחייו, ומגלם את עצמו בסרט.
אנחנו שמחים לחלק לכם 10 כרטיסים זוגיים לסרט ברשת סינמה סיטי, למימוש בימים ראשון עד חמישי (כולל)
איך זוכים?
1. ספרו לנו בתגובות על זיכרון הילדות הכי מתוק שלכם מהחופש הגדול.
2. לאחר מכן שלחו אימייל ל- [email protected] ובכותרת כתבו: "יולי" וציינו בתוכן ההודעה את שמכם המלא ואת שם המשתמש שלכם באתר.
הסיפורים האהובים ביותר יזכו בזוג כרטיסים לסרט.
הפעילות תתקיים עד יום שישי הקרוב 19.7.19 בו נחתום את הפעילות ונעדכן את הזוכים.
לטריילר הרשמי לסרט לחצו כאן.
נוי
מערכת מוטק'ה
הבילויים של פעם היו שונים...
בתקופת לימודי בבית ספר עממי היינו משחקים מחבואים, אחת שתים שלוש...דג מלוח, אֲבּוּ יוֹ־יו (שק קמח) תופסת, חמור (סוס) ארוך, משחקי ספורט שונים כמו מחנים, הקפות, אלאמבוּלי, רוכבים על אופניים (ללא הילוכים ובטח לא חשמליות...) בחורף 5 אבנים, "אבן-נייר ומספרים", אג'ואים (גוגאים), בנדורות (גולות-ג'ולים/ג'וּלוֹת) אָרֶץ (קלאס), גומיאדה, חי צומח דומם, "צעדי ענק" ומשחקי חברה נוספים. בימי שישי אחר הצהרים היינו נפגשים בגן המנורה ליד הכנסת הישנה היום קוראים לו גן הסוס (בור שיייבר) ורוקדים גם "יש לנו גולם המעגל" ו"בן לוקח בת ובת לוקחת בן"...וזו הייתה ההזדמנות "להתחיל עם הבנות".
אחכ, סרטים שנצפו בגנים הצעבוריים, פעם בשבוע היו מתקהלים הצעירים יהצעירים פחות, גם לצפות הסרטים, גם להיפגש עם חברים וגם להכיר.
ימי תמימות שלא יחזרו
אך הזיכרון הכי מתוק שלי הוא ארוחת העשר שקיבלנו: שוקו ולחמניה שבשבילנו היה מאכל תאווה. אני זוכרת שממש חיכינו שיחלקו לנו ואם אפשר גם תוספת..
עד היום כשבא לי להתפנק מדי פעם, אני קונה שוקו ולחמניה ונהנית מכל ביס ושלוק כמו אז...
נסיעות לחו"ל היו מחוץ לתחום,
אך ים ובריכה היו בהחלט בהישג יד. נסענו הרבה לבריכות ושחינו, פעילות ספורט בריאה ומומלצת ביותר.
גם לשפת הים הרבנו לנסוע וזכורות לי במיוחד הטיוליות באמצעותן נסענו לשפת הים בת"א בימי שבת.
גם בסרטים צפינו ואכלנו הרבה קרטיבים וארטיקים, להפיג את החום.
זכור לי מקרה מצחיק שבו הלכתי עם אחי ואחותי לסרט "הרוסים באים, הרוסים באים". הם רכשו את הכרטיסים ונתנו לי להחזיקם.
לפני הסרט חצינו את הכביש לקנות ארטיק, 3 במספר באותו יום, בקיוסק מעבר לכביש.
לאחר שקנינו ארטיק וליקקנו אותו בהנאה רבה, רצינו להכנס לאולם הקולנוע, אך אז התברר שאיבדתי את הכרטיסים. הייתי כבת 8.
את הסרט כמובן לא ראינו באותו יום, כיוון שכסף לרכוש כרטיסים חדשים לא נשאר לנו.
כשחזרנו הביתה וסיפרנו לאימי, היא הצטערה מאד, ושאלה מדוע לא לווינו כסף מאחד החברים שלהם שעבד בחנות סמוכה...
עד היום אחי ואני צוחקים על הארטיק ה-3 באותו יום שבגללו לא ראינו את הסרט " הרוסים באים, הרוסים באים"...
זו הייתה הפעם הראשונה שלנתי בקיבוץ, והייתי גם ללא הוריי ואחיי, חווייה מיוחדת!
פרי לא אשכח את האפרסק של פעם הכי גדול לא כמו היום ועסיסי . הייתי נוסעת למטע ביחד עם בני הדודים הילדים של הדוד ומבלים שם שעות שלמות בעזרה בקטיף... תפוחים שזיפים סגולים אפרסים ועוד
השיא היה שהיתה מסיבה עם הגרלות ואני זכיתי בעוד טיול כזה.אני לא מצליחה לזכור למי נתתי מתנה את הטיול הזה.עברו 65 שנה מאז ואני עדיין אוהבת לשוט בים.
היתרון הגדול ביותר הוא שאישרו לעובדים להכנס לקלנוע בחינם!
של הלילה שוטרים וגנבים .מחבואים, לא הינו כל כך רוצים להכנס הביתה.
בחופשים הלכנו לעבוד בקטיף , היה כייף לא רגיל אבל הבוסים היו עובדים עלינו כדי לא לשלם..