הנה זה בא.

בוקר אור ראשון של סתו.
בחוץ עדיין חושך. לא דואג,
בהמשך יאיר היום.
יום חדש. זיכרונות ישנים
יעלו, ואיתם נעורים.

אדמה בוצית לצד מדרכה
צרה מובילה.
מעבר לקונצרטינה, שדות.
אך בצריף צפרירי בוקר
מנגנים בין חרכי סדקים.
עיניים מפלפלות לקראת
יקיצה.
קריאת תנים אחרונה,
קוראת להעלם מדרך, כי
שעת האדם מתחילה.

רעש מכונית עוברת, סימן,
הוא קם לפני. כן, צריך לקום,
לפגוש את היום החדש, עם
כל מה שהוא מביא איתו.

אוח נחת בחורש. פרפר
בכנפיו. צמרמורת ראשית
סתו אחזה בו.
גם עלי היא לא פסחה.
הנה זה בא, עלה נשר
בבוקר ראשון של סתו,
אקבל אותו, ואת שנותיי
בברכה...