רחובות העיר.
שמים של סתו.
שוב לא שקט.
רעם תותחים מהדהד
במרחב.
ושאגת מטוסים,
בשמי התכלת.
עייפות. עיניי עצומות
אך לבי ער לקולות.
רכב צבאי עוצר על יד
שער של בית.
'האם זה סימן לדאגה'.
הבן במלואים והנכד חייל
משרת אי שם בדרום.
אני מבוגר, מזמן מחוץ
למעגל הלחימה.
נועל שערי דמיוני, לא
נותן לו לפרוץ.
'תרגע בן אדם,
'הרכב הצבאי, לא
חונה על יד ביתך'.
שלוש לפנות בוקר.
רחובות העיר ריקים.
רק פנסי הלילה דולקים
בעליזות מזוייפת.
שלוש בלילה/בבוקר,
אוזניי קשובות לרחשים
לחדשות הנוהרות כל
הלילה.
מחכה למחר, לשובו
של השקט המתמהמה.
תגובות
0
אהבו
0
184
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות