אור.

תעתועי אור ראשון חורץ
קווים דקים בשמשת
החלון, מלווה מנגינות
רחוקות.
חושב - 'במרחבים עכשיו,
כוכבים כבים.

העצל במיטתו מתפנק
אומר לעצמו: 'כלום לא
בוער'. 'עוד רגע קט
אקום.
בד בבד מנסה לקלוט
רמזים בשפת הרוח
מה היא אומרת?
'הנה מילה ברורה באה
בשריקה.
מתפלא, 'הגם לרוח,
שפה?
והאור גם לו שפה?
הם באו ביחד, ודאי
משוחחים הם, ביניהם.

'קום עצל, מעולם לא
היית ולא תהייה פילוסוף.
השאר זאת לחכמים
ממך'.
מחייך מתחת לשמיכה
חושב, "שפת האור
והרוח, חמדת להבין"...