לא שכחתי.

"לא שכחתי 'בוקר טוב יפתי', קראתי. "אתה מתכוון אלי? מה פתאום נזכרת בי?" היא ענתה.

'לא. לא. שכחתי אותך. נכון לא תמיד זכרתי שאת קרובה אלי, אבל שמח שאת תמיד בסביבה.

הכרתיך בצורותיך הרבות עוד בהיותי ילד קטן, הכרתיך בחיק אימי, במאור עיני אבי, רכה מלטפת, מגוננת,

נוגעת בכתפי, לומר שאת איתי. גם כשנזרקתי למים הסוערים של החיים, פעם מתחת, ופעם מעל, לשרוד את

מלחמת הקיום, ולבי לא נתון אהבה, היית שם, מעניקה הזדמנויות בצורותיך הרבות, כאם, כנערה, אשה,נצבת על ציר עלומיי, 

כמו גלגל הצלה. כמו חיסכון לימים קשים, מלווה נוגעת. נוכחותך חיזקה אותי.

אני שמח שלא התייאשת ולא נטשת אותי ברגעים הקשים שלי, אהבה. נשארת קרובה, נאמנה, לא מאכזבת.

עוטפת אותי בחסדייך הרבים.

עשורים חלפו ועמם רעמת שערי תפארת נעוריי, וניצוץ ברק עיניי, אותם הקרבתי במאמציי להגיע לחוף מבטחים.

לעת הזאת שקטו המים. מוצא זמן בשפע, הוא מאפשר לי לשוב להתקרב אליך, אהבה.

עכשיו לעת זיקנה, שוב אני מזהה אותך אהבה, מוארת בעיני יקיריי. כעת אני מבקש קרבתך יותר מתמיד, אהבה.